לדבריו, מדובר בשינוי מגמה מובהק בהתנהגות הצרכן הישראלי. "אנשים קונים הרבה יותר משחקי חשיבה ומשחקי קופסה ופעילויות לילדים, ומנסים להוציא אותם מאזור הנוחות הזה עם הפלאפונים, לדברים אחרים".
בשנים האחרונות הפכו המסכים לברירת המחדל של שעות הפנאי, אך בשנה האחרונה מסתמנת מגמה אחרת: משחקי קופסה, משחקי חשיבה, קלפים ופאזלים זוכים לביקוש גובר, והרשתות המובילות מדווחות על עלייה משמעותית במכירות.
"אפקט אליאס"
"זה מפתיע, אבל מה־1 בספטמבר אנחנו כבר רואים עלייה במכירות של הסגמנט הזה. אנחנו כבר ערוכים מבחינת המלאי לחגים וליום כיפור", אמר ברק. "אליאס היה משהו יוצא דופן", הוא הדגיש, "אבל כל התחום הזה של משחקי קופסה ומשחקי חשיבה נמצא בעלייה מטורפת בשנה האחרונה". לדבריו, רבי־מכר נוספים ברשתות הם משחקי אסטרטגיה כמו קטאן והלהיט החדש היטסטר.
"מה שמעניין הוא שזה כבר מזמן לא מוצר שמזוהה רק עם שכבת גיל כזו או אחרת", הוא אומר. "אנחנו רואים ביקוש גבוה מאוד גם למשחקים שמיועדים לחברים, לזוגות ולמשפחות, כמו פאזלים תלת־ממדיים, משחקי חשיבה וקופסה נוספים ואפילו ששבש ושחמט".
לדבריו, "הקורונה החזירה את משחקי הקופסה הביתה, אבל הם נשארו כי אנשים גילו מחדש את הערך של בילוי משותף שלא עובר דרך הטלפון. לדעתי יש כאן ניסיון ברור של הצרכנים לבריחה מהמסכים, לצד רצון חזק לחזור לנורמליות ולתקשורת אנושית פשוטה ובלתי אמצעית".
"המסך מכר את האנטי-מסך"
לדבריו, אחד ההסברים לעלייה נעוץ דווקא באירועי השנים האחרונות. "כל הדבר הזה התחיל איפשהו מהקורונה, שנעלו אותנו בבתים, ובמלחמה אנשים לקחו את המשחק הזה ממש לממ"ד, למקלטים, וזה הפך להיות כלי לשמור על שפיות. זה עונה לנו על הצורך להתחבר לבני אדם, ואנחנו רואים את זה גם בהיבט ההורי והחינוכי".
"שלושה שווקים ללא מסך שאין לאף מדינה אחרת"
האם מדובר בטרנד חולף? לדברי אזולאי, המבחן הוא בשאלה האם המשחקים הופכים ממוצר להרגל קבוע. "הקריטריון לנתח את זה, האם באמת מדובר בטרנד שיחלוף עם הזמן או שהוא כאן כדי להישאר, הוא להסתכל ולראות האם זה הופך להיות ממוצר לטקס", אמר.
"במגזר הדתי אנחנו רואים שזה כבר קורה בגלל שבת. זה ממש טקס מושרש, שבסוף ארוחת שישי מביאים את האליאס, בשבת בצהריים, אחר הצהריים השכנים יורדים. זאת אומרת, כל ההיבטים האלה, שהם בעצם מה שמסיח את הדעת, ואצל הקהל החילוני אנחנו ממש נראה את זה עכשיו, ביום כיפור, שהביקוש גדל – יש פה איזשהו מעגל שאחד מזין את השני".
לדבריו, "אז בעצם אפשר לומר שיש פה שלושה שווקים ללא מסך שאין לאף מדינה אחרת – כיפור, שבת וממ"ד, ואולי גם קצת להכתיר את זה ולהגיד שלהיט הופך לקלאסיקה, שהוא הופך לטקס".
לא רק אליאס: הקטגוריה כולה גדלה
לדברי רז, אם לפני הקורונה היוו משחקי הקופסה כ־3% ממחזור המכירות ברשתות כמו צומת ספרים, כיום מדובר, לדבריו, ב־15%–20%. "זה שינוי מבני אמיתי, וזה לא רק משחק אחד. זה מטורף", הוא אומר.
"כשאומרים קטגוריה של משחקי קופסה, זה לא רק המשחקים שהצבענו עליהם. זה גם עובר לפאזלים, וזה גם עובר לקלפים. זה קצת יותר רחב, אבל האליאס הוא הדומיננטי ביותר", הוא מדגיש. לדבריו, מכירות המשחק כבר חצו את רף 50 אלף היחידות בשנה, נתון חריג בהיקפו עבור משחק קופסה.
מהסלון לבית הספר
רז מוסיף כי המגמה כבר מתחילה לגלוש גם מחוץ לבית. לדבריו, יותר בתי ספר יסודיים מנסים לצמצם את השימוש בסמארטפונים בשטח בית הספר, ובמקביל מחפשים חלופות לזמן המסך בהפסקות.
"בבתי ספר שאין להם טלפונים, כל ההפסקה הפכה להיות אחרת לגמרי, ואז הם צריכים ליצור איזשהו תוכן – אם זה משחקי כדור, אם זה משחקי קופסה, אם זה ליצור להם עוד סביבה של יצירה. בעצם צריך לתת להם תחליף, משהו שהם עושים ביחד, וכך מייצרים את השיבוש בהתנהגות ובתרבות הזאת שכל אחד פונה לטלפון שלו".
לדבריו, "אני חושב שזה גם מאוד חכם שגם למערכת החינוך יש את הכלים האלה, שהם יחסית מאוד זולים ושאפשר להנגיש אותם. יש בתי ספר שעושים את זה עם מוזיקה, למשל, ששמים פסנתר, דמקה או פינג פונג, אז היום זה הפך להיות משחקי קופסה. זה מה שהילדים רוצים".
לא לכפות את המשחק
לטענת רז, מפיילוטים שנעשו בבתי ספר עלה לקח חשוב: לא לכפות על הילדים את משחקי הקופסה, אלא להציע אותם כחלופה. "אנחנו מוציאים את הטלפונים ואנחנו נותנים חלופות. אנחנו לא דוחפים אותם לזה, לא מאלצים אותם לזה, אלא בעצם מעודדים אותם ומראים להם את האפשרות שגם בבתי ספר, שגם המורים משתתפים בזה".
לסיום הוסיף: "יש מחקר שהראה שמאה ילדים מוכנים לוותר על טלפון רק אם כולם מוותרים ביחד – משחקי הקופסה הם בדיוק ההסכם הקולקטיבי של ארבעה אנשים סביב שולחן שמתחברים, או קבוצה שמתחברת ומייצרת את ה־engagement ואת החוויה הזאת".
התרעות פיקוד העורף