ההתחלה הזאת הגיעה בזמן. אי אפשר היה לסבול יותר את הצורה שבה מוכרים וקונים החליפו כסף בסחורות בשוק. אחרי הליך ארוך של בחינת צרכים, דיונים עם ועד השוק ותכנון וביצוע, הופך האתר, שבלעדיו עיר לא יכולה להיקרא עיר, לסביבה מזמינה. בסוף החודש יאכלסו המוכרים את החנויות שלהם, אחרי תקופה ארוכה שבה נאלצו "לנדוד" לחלק אחר של השוק, כדי לאפשר את ביצוע השיפוץ המתחייב.
"שנתיים לא מכרנו כלום"
משני צדדי החנות ובשורה שממול, הרבה דלתות צבועות בירוק, צהוב, כתום, כחול ואפור. זה עוזר להתמצא בשוק, לדעת מי נמצא איפה. ביום חמישי אחרי הבחירות, הדלתות האלה ייפתחו, החנויות יתחילו לפעול מחדש והסוחרים יוכלו לקבל את הקונים והמבלים בצורה טובה ונוחה. מי שהתמכר לקניות בשוק ולא יכול לוותר על כך, ימצא את עצמו בתוך מארג נתיבים שנוח להסתובב בו: "גדול השוק, אין איש מולך בו, כולו שלך, כולו שלך" (שיר השוק, נעמי שמר).
עבודות השיפוץ שנעשו בשוק כוללות החלפה של כלל התשתיות התת-קרקעיות והעיליות, כלומר את הביוב ומערכות המים, החשמל והתקשורת. משטחי האסבסט ששימשו כגג, בהתאם לבנייה בשנות השישים של המאה שעברה (שנת ייסודו, 1965), הוחלפו בתקרה חדישה שבה גופי תאורה מתקדמים ומערכות אוורור וסילוק ריחות יעילות. הקירות המתפוררים הוחלפו בקירוי מתקדם וקשיח. בחנויות שבהן הסגירה הייתה באמצעות תריסי ברזל, הוחלפו גם אלה וכן שאר הדלתות שלהן.
גם הרצפה קיבלה מראה חדש, ורק עיטור בלטות סימטרי, שעוצב בשנות השוק הראשונות, נשאר כשהיה. הצורך בשיפוץ הוכר כחיוני ביותר אצל ועד הסוחרים. נציגות מטעמם פעלה יחד עם העירייה וחברת "יעדים", שהיא החברה העירונית לפיתוח עסקי, ובמימון של משרדי התיירות, הנגב, הגליל והחוסן הלאומי.
פתיחת החנויות, המתוכננת לראשית החודש הבא, תסמן את גמר השלב הראשון של המיזם. שאר חלקי השוק, המחולק ל"רביעים" (עתה הסתיים שיפוץ רביע א'), ישופצו גם כן. מדובר בחלק שבו נמצאים דוכני המזון והחנויות ברביע "בית". עד עתה הושקעו בפרויקט 65 מיליון שקלים, ובסך הכול תוכננה לכך השקעה בהיקף של כ-100 מיליון שקלים. העבודות אמורות להתחיל במהלך השנה הקרובה. הן לא תפגענה בפעילות המסחר, משום שהחלק שכבר שופץ יהיה נגיש לקניות. ההערכה של חברת "יעדים" היא שסיום העבודות יהיה במהלך 2028.
בין ריח המאפים
עובדי המאפייה בחלק החיצוני של רביע א' היו בין אלו שנשארו במקום והמשיכו לייצר. הם אפו לחם קלוע, לחמניות, פיתות וחלות. תור ארוך של קונים משתרע בימי פתיחת השוק מול החנות, והריח העולה ממנה מושך עוד מבלים וקונים. עסק אפיית הלחם הפתוח מזכיר כי בשוק מתקיימים סיורים בנושאים שונים, בהם גם, איך לא, סיור טעימות. חזרת הסוחרים תרחיב מאוד את היצע דוכני הטעימה, והמשתתפים יוכלו ליהנות משלל דגימות מאכלים, בהם בשרים, דגים, מוצרי חלב וגבינות, מאפים ודברי מתיקה.
"גם המילפה תחזור לכאן", סבור אחד האופים. (מילפה היא עוגה הנחשבת למקומית, באר-שבעית, העשויה שכבות מוקשות של בצק מתוק ומעליהן כיסוי סוכר קשיח המעוטר בפסי שוקולד). מעל המאפייה ושאר החנויות נשארו הגגות המעוגלים. גם הם שופצו, אך צורתם המקורית נשמרה.
שוק יפעל בצורה טובה, בעיקר אם יהיה בו אגף שלם המוקדש לאוכל. בשוק של באר שבע ממוקם האגף הזה מול הרביע שחודש, ולמעשה הוא הבא בתור לביצוע עבודות שיפוצים. "נראה מיליון", הכריז מוכר פירות וירקות על הסחורה שלו. "מיליון דולר!" הוא המשיך להריע. משעולי הרביע הזה מלאים באנשים ונשים. חלקם קונים, חלקם רק באו לבלות, ויש כאלה שבאו ממוקדי מטרה: למצוא את המוצר הנמכר רק בשוק, ובלעדיו השבת היא לא שבת. הם מובדלים משאר הבאים בכך שבידיהם יש שקית אחת או שתיים, ובתוכן המוצר שחיפשו.
אימהות לתינוקות ופעוטות מסתובבות בין הדוכנים עם עגלות דו-שימושיות: מקום לילד או לילדה ומקום לקניות. אם המקום הזה התמלא, אין בעיה להעמיס חלק מהשקיות על גופו של הפעוט, שיתרגל לשאת קניות כבר בגיל צעיר. דוכני המוצרים עמוסים בסחורה טרייה. יש בהם דגים במקררים בעלי דפנות שקופות, ירקות ופירות מכל טוב הארץ, בשרים, מאפים וכל מה שהחיך אוהב.
אננס אחד אפשר למצוא בשוק ב-20 שקלים. אגוז קוקוס ב-10. קילו מנגו נמכר ב-12 שקל (תלוי איזה זן נרכש) וקילו אפרסמון ב-15. מסביב שרועים ארגזים עם עלי תבלין ובישול. תוצרת חקלאית בשלה מסודרת על הדוכנים בפירמידות, כדי שהלקוחות יבחרו תמיד את הירק או הפרי מלמעלה.
"אין" או "נגמר" הן מילים בלתי שמישות בשוק. אם אין משהו בדוכן אחד, הוא נמצא באחר. גם הביטוי "נגמרה העונה" הוא מוקצה. מבחר הסוגים, המינים והזנים חי באופן זהה כמעט כל השנה. הסוחרים מכירים את כל הספקים ויודעים היטב מה לבקש, מתי וממי. לקוחות השוק, המסתובבות והמסתובבים בין הדוכנים, כמעט ואינם מחזיקים רשימת קניות. הם יודעים בעל פה מה צריך. באים עם רשימה סדורה בראש ויוצאים עם יותר מוצרים, כי "איך אפשר לעמוד מול השפע המוצע בלי להביא הביתה עוד משהו שייתן טעם נוסף?" שאלה אחת הקונות.
שווקים מתפתחים בדרך כלל מצורכי האוכלוסייה שאותה הם משרתים. לעיתים נסיבות הקמתם שונות, כמו צרכים תיירותיים, צרכים כלכליים ואחרים. לידתם נעשית בצמיחה הדרגתית.
נוודים כמו בדואים או צוענים, הזקוקים לרכוש מוצרי מזון שונים, ציוד ביתי, פריטים לריתום בעלי חיים, מספוא, כלים חקלאיים וחפצים אחרים, היו מגיעים למקום מרכזי שבו יכלו לקיים מסחר בכסף או החלפת פריט בפריט.
ההתחלה נעשית בשטח פתוח, בלי סדר או היגיון תכנוני. אלה מגיעים בהמשך, עם התפתחות המרחב לאתר דוכנים, ואיתם הקמה של מבנים לשימוש ציבורי. סדר בדוכנים נעשה גם כשהם הוצבו עם רבים אחרים מצידי דרך או ציר תנועה. שם נולדה גם החשיבות להצגת מוצרים ופריטים לראווה, בתוספת שמירה על איכותם הנראית לעין.
"לקנות, לטעום, להתאהב"
על פי מקורות היסטוריים, השוק הבדואי בבאר שבע נוסד בשנת 1905. הטורקים שהקימו את העיר ייסדו אותה כעיר השולטת על דרכי מסחר, כדי שיוכלו לגבות מיסים ממשתמשי הדרכים.
עד אז היו אנשי המדבר, התושבים, אנשי הצבא ואוכלוסיית הנוודים ממלאים את צורכיהם בשווקים של העיר עזה, ומאוחר יותר בשווקים בערים שהוקמו סמוך לחוף הים התיכון, כמו רפיח וחאן יונס. הקמת השוק סייעה לבדואים להגיע למרכז סחר קרוב יותר לאזור הנדודים שלהם בנגב. סמוך מאוד להפעלתו הובן הצורך להפריד את המסחר בבעלי חיים מהמסחר במוצרי מזון, כלים ופריטים אחרים.
מיקומו של השוק היה סמוך מאוד למקומו הנוכחי, והוא פעל בימי רביעי. עם כיבוש הארץ בידי הבריטים ב-1917, הורחב היצע המוצרים שנסחרו בשוק, ובשלב מסוים החלו להימכר בו גם פריטים מוברחים האסורים בשימוש, כמו אופיום וחשיש.
פעולתו של השוק הופסקה עם הקמת מדינת ישראל וכיבוש הנגב. הוא לא פעל במשך שש שנים, עד 1954, אז חודשה פעילותו במקום שבו היה לפני שנסגר, ואחרי שהותרה כניסת בדואים לבאר שבע בימי השוק, ימי חמישי. ארבע שנים מאוחר יותר חל בו שינוי משמעותי נוסף: הוא החל לפעול בימי שני וחמישי, ובימי שבוע אחרים (ראשון ורביעי) שימש המתחם שבו הוקם לסוחרים שמכרו ציוד וסחורות יד שנייה.
בשנות השישים, בעת שכבר פעל בעיר שוק עירוני, הועבר מתחם השוק הבדואי אל אזור הצמוד לשוק זה, כשגם הוא הועבר מתוך העיר העתיקה למקומו הנוכחי. עיריית באר שבע החליטה ב-2017, 112 שנים לאחר הקמתו, על סגירתו הסופית של השוק הבדואי. מאוחר יותר הוקם שוק זהה בעיר רהט.
מסביב לאזור החנויות שבשוק העירוני ניתנה לסוחרים אפשרות להציב סוככים (גזיבו) ולהניח מתחתיהם מתלי בגדים, דוכני תכשיטים וכלי בית, מוצרי חשמל וגם דוכן למכירת טלפונים ניידים ופריטים נלווים (כיסויים, אוזניות וכו'). לחלק מהסוחרים, כמו למוכרי הפיצוחים, יש חנות בתוככי השוק, הנותנת להם עורף לאחזקה ולאספקה של סחורה באופן מיידי, אם היא נגמרה בדוכן או מתחילה להיגמר.
סביבת הדוכנים מושכת הרבה לקוחות ומבלים. נכון שאין תאי מדידה לבגדים, אבל אפשר למשש את החולצה או המכנסיים, להצמיד לגוף כדי לבדוק התאמה, לבדוק אם הראש נכנס ועובר בפתח הטי-שירט ואם המכנסיים מספיק ארוכים.
"זה נראה הרבה יותר אסתטי", סיכמה אושרה, תושבת העיר שבאה "לעשות שוק". "הוסיפו דוכנים, הרצפה ממש נקייה, אני חושבת שאבוא הרבה יותר עכשיו". מגרשי החנייה של השוק עמוסים, אך תמיד אפשר למצוא בהם מקום. תחלופת המכוניות מהירה. גם במה שמכונה "יום שוק", מתפנים מקומות די מהר.
אם עדיין אין איפה להשאיר את הרכב, אפשר לחכות בפנים. זה ייקח רק כמה דקות עד שבעלת או בעל רכב יחזרו, יעמיסו, יצאו ויפנו את חלקת החנייה. בחלק הצפוני של סביבת המסחר יש רציפים של תחנות תחבורה ציבורית. אוטובוסים יוצאים ומגיעים אליה כמעט מכל מקום בעיר, או לאזור התחנה המרכזית הסמוכה.
בחוץ ממתינות אריזות של אבנים משתלבות להרכבתן בחלק הבא שישופץ. הן נמצאות שם כמבשרות על עוד תקופה של הפסקת פעילות בזמן הקרוב, אבל המקום שבו ייעשו העבודות יהיה הרבה יותר נוח. תמיד יישאר השלט בכניסה: "לקנות, לטעום, להתאהב".
התרעות פיקוד העורף