מהאקסל לאפליקציה: ההאלווין הופך לחגיגה שכונתית
"השכונה שאני גרה בה כבר ארבע שנים בערך מקיימת את המסורת הזאת. הילדים שלי מאוד התלהבו, אז בשנה שעברה הסתובבנו", היא מספרת. "אבל זו חוויה שמצד אחד אמורה להיות כיפית, ומצד שני היא קצת מעיקה. להסתובב עם שני ילדים, לעלות ולרדת במדרגות, יש לך אקסל קטן ששולחים, ואת בטלפון מנסה להבין איפה יש ממתקים ואם נגמרו".
לדבריה, "החגיגות הקהילתיות התרחבו כ"כ עד שנתקלנו בתופעה שילדים מגיעים משכונות אחרות ולוקחים את הממתקים".
מתוך החוויה הזאת פיתחה בונדר אפליקציה ייעודית שמאפשרת למארגני חגיגות ההאלווין בשכונות לבנות מפה אינטראקטיבית, ולסמן את הבתים המשתתפים ואפילו להציג תמונות של הבתים המקושטים.
היוזמה המקומית התרחבה במהירות. לדבריה, השנה נרשמו לאפליקציה 79 שכונות ברחבי העולם, מתוכן כ-45 שכונות שהיו פעילות בפועל, וכ־30 מהן בישראל. כדוגמה היא מציינת כי בקריית אונו לבדה השתתפו מספר שכונות, בשכונת כוכב הצפון בתל אביב נרשמו לדבריה 170 משפחות, ובשכונה שלה השתתפו כ־140 משפחות. בסך הכול, כ-2500 ילדים ו-1,153 משפחות בארץ ובעולם השתמשו באפליקציה במהלך החג.
לדברי בונדר, מאחורי העלייה במספר המשתתפים עומדת לא רק החשיפה לתרבות האמריקאית, אלא גם הרצון של משפחות לייצר מפגש קהילתי. "אני חושבת שיש פה הטמעה מאוד חזקה של התרבות מארצות הברית. הילדים מקבלים את זה בתוכניות טלוויזיה, וזה ממש מוזרק להם לדנ"א התרבותי. הרבה פעמים אלה הילדים שמבקשים את זה מההורים".
מבחינתה, החג מקבל בישראל משמעות שונה מאוד מזו שמזוהה איתו במקור. "אנשים עושים את זה גם בשביל הקהילה, כדי להכיר אנשים. זה אחד הדברים היפים שהחג הזה עושה: פותחים את הדלת, פוגשים אנשים שלא מכירים ופשוט מדברים איתם. זה גם מהמקום של לחלק ולתת".
שוק מסחרי שמגלגל מליונים
לצד ההתרחבות התרבותית והחברתית, גם רשתות השיווק נערכות בהתאם. "אם בעבר אפשר היה למצוא מוצרי ההאלווין בעיקר בחנויות המזוהות עם קהילות מצומצמות או במקומות המתמחים בתחפושות, השנה כבר ניתן היה לראות מדפים ייעודיים ברשתות ובחנויות שונות, עם תחפושות, איפור, אפקטים, תאורה, שלדים, דלעות וממתקים ממותגים", אומר אזולאי.
"ההאלווין ממלא חלל בלוח השנה הצרכני שבין חגי תשרי לחנוכה, והופך להזדמנות נוספת לעודד קניות", לדבריו, הרשתות לא יצרו את הביקוש אלא זיהו מגמה שכבר התפתחה בשטח. הוא מציין זינוק של עשרות ומאות אחוזים בביקושים, לצד פעילות מסחרית שמגלגלת מיליוני שקלים".
"השנה הביקוש היה גבוה במיוחד", הוא מציין, "בעקבותיו החלטנו להאריך את פעילות היריד, שתוכנן להסתיים ביום שישי האחרון, עד יום שלישי הקרוב. החשיפה הגוברת לתרבות הפופולרית האמריקאית דרך סדרות, סרטים ובעיקר הרשתות החברתיות, הפכה את האלווין להזדמנות עבור ישראלים רבים לקחת חלק בחוויה, להתחפש ולחגוג. אנחנו רואים את המגמה הזאת בביקוש לתחפושות ולאביזרים, בהשתתפות בפעילויות ובאווירה החגיגית שהקהל מביא איתו. הציבור מחפש סיבות למסיבה, ואנחנו שמחים לספק לו את הבמה לכך".
"אם בעבר מדובר היה בטרנד נישתי של קהלים ספציפיים, בשנים האחרונות הוא הפך לגרסה לא רשמית של פורים ולהזדמנות לחגוג שהישראלים לא מוותרים עליה", הוא אומר. לדבריו, הביקוש התרחב למוצרים שמאפשרים לבנות חוויית אירוח שלמה: משחקי שתייה, ערכות קוקטיילים ביתיות, אביזרי קונספט ומארזים ייעודיים.
בינתיים, עושה רושם כי ההאלווין כאן כדי להישאר. הפיכתו לחלק מלוח השנה הישראלי מעידה בעיקר על אימוץ מודל של "חג גלובלי" – אירוע שאינו מצריך אמונה או שורשים תרבותיים, ומאפשר לילדים, למבוגרים וגם לעסקים, לקחת חלק בחגיגה עונתית חסרת מחויבות.
בין חגיגה שכונתית לביקורת על ייבוא תרבותי
לצד התרחבות החגיגות, ברשתות החברתיות אפשר למצוא גם לא מעט קולות שמתנגדים לאימוץ ההאלווין בישראל. חלק מהתגובות מבקרות את אימוץ המנהגים הזרים ורואות בו פגיעה בזהות היהודית והישראלית. "חאלס לייבא כל טרנד אמריקאי מטומטם", כתב אחד הגולשים.
אחר תהה: "מה לנו ולחג עם רוחות רפאים, שדים ושלדים?". תגובות נוספות תיארו את החג כטרנד מיותר של אימוץ מנהגים נוצריים. "סולדת מכל טרנד הפקות הענק שצצות כל שנה בהיקפים גדולים יותר, זה לכאורה אנשים אולטרה ליברלים שכבר איבדו זהות או זיקה למקורות שלהם", כתבה גולשת אחרת.
מנגד, רבים מהחוגגים טוענים כי מבחינתם אין מדובר באימוץ של חג דתי, אלא באירוע בידורי וחברתי שכבר מזמן מזוהה עם התרבות האמריקאית ועם עולם הבידור. מבחינתם, התחפושות, הממתקים והקישוטים הם העיקר, ולא המשמעות ההיסטורית או הדתית של החג.
ממסורת קלטית לתעשיית הבידור האמריקאית
חג ההאלווין (Halloween), התפתח ממסורת קלטית עתיקה שציינה את המעבר מהקיץ לחורף, ונקשרה לאמונה שהגבול בין עולם החיים לעולם המתים מיטשטש באותו לילה. במאה ה־19 הביאו מהגרים מאירלנד ומסקוטלנד את המסורות לארצות הברית, ושם החל החג לקבל את צורתו המוכרת כיום: מסיבות תחפושות, קישוטי בתים ומנהג שבו ילדים עוברים מדלת לדלת ואוספים ממתקים.
את הקפיצה הגדולה עשה ההאלווין במחצית השנייה של המאה ה־20, כשהקולנוע, הטלוויזיה ותעשיית הבידור האמריקאית הפכו אותו לחלק בלתי נפרד מתרבות הפופ. סרטי אימה, מכשפות, ערפדים ומפלצות עיצבו את הדימוי המוכר שלו, ותעשיית התחפושות והקישוטים הפכה אותו לאירוע מסחרי רחב היקף.
פחות אמונה, יותר צורך בשמחה
"עברנו מאיזשהו אירוע קוריוזי שהתרחש פעם בדיזנגוף, בכיכר ובמזרקה, עם כמה חבר'ה שהם יותר עולים חדשים, למצב שבו זה קורה בפריפריה ובמרכז, בשכונות ובבתים פרטיים. כולם מחפשים סיבה למסיבה", הוא אומר. "אף אחד לא שיווק לנו את זה. אנחנו פשוט אימצנו את החג בעצמנו".
לדבריו, העובדה שהחג כבר אינו דורש הסבר ושמשפחות רבות מכירות את המנהגים שלו מעידה על כך שעבר תהליך של "ישראליזציה" והפך לחלק מלוח השנה הלא רשמי. לצד החשיפה לתרבות האמריקאית, גם הרשתות החברתיות ממלאות תפקיד משמעותי בהפצתו. "הישראלים נחשפים לטרנדים שמגיעים מערים כמו ניו יורק, לונדון וסיאול, וההאלווין מתאים במיוחד לעידן שבו חוויות נמדדות גם דרך התמונות והסרטונים שמעלים לרשת".
"בפורים אנחנו מתחפשים כחלק ממסורת", הוא מסביר, "ובהאלווין אנחנו מתחפשים גם בשביל התמונה או הסרטון בטיקטוק. במובן הזה, אולי המוצר האמיתי של ההאלווין הוא לא התחפושת, אלא הסרטון שאנחנו מעלים לרשת".
גם הביקורת על חגיגת חג שנתפס בעיני חלק מהציבור כזר או כנוצרי אינה מפתיעה אותו. עם זאת, הוא סבור שיש להבחין בין המקורות ההיסטוריים של החג לבין האופן שבו הוא נחגג בישראל כיום. "בסוף מדובר בתחפושת, בממתקים ובתמונה. אין כאן שום דבר שקשור לאמונה, ואף אחד לא נדרש להצהיר שהוא מאמין במשהו", הוא אומר. מבחינתו, ההאלווין הישראלי הוא בראש ובראשונה אירוע של פורקן ושמחה, ולא אימוץ של מסורת דתית זרה.
אזולאי סבור שהמחלוקת אינה מבטלת את הצלחתו של ההאלווין בישראל. "אני נותן לגיטימציה לשני הצדדים, אבל ההאלווין לא נכשל בישראל. להפך, הוא הצליח. גם כשיש ויכוח גדול סביבו, ילד בן שמונה שמתחפש לשלד בגבעתיים לא עושה את זה מתוך קשר לנצרות", הוא אומר. "אפשר להקליל, ומגיע לנו שתהיה לנו סיבה להקליל".
התרעות פיקוד העורף