"אנחנו מצליחים להגיע גם לאוכלוסיות שנופלות בין הכיסאות"

זמן קצר לאחר נפילתו של אחיה, רס"ן חן בוכריס ז"ל, החליטה מצדה בוכריס לעשות מעשה. היא חברה למשפחתו של רס"ן אריאל בן משה ז"ל, חברו הקרוב של חן, ויחד החלו לקדם רעיון להקמת מכינה קדם־צבאית שתנציח את השניים בדרך שמבטאת את הערכים שבהם האמינו: נהיגות, מצוינות, רעות ואהבת האדם והמדינה. הרעיון היה ליצור מסגרת שתעניק לבני נוער, ובהם צעירים בסיכון וכאלה שמסלול הגיוס שלהם אינו מובן מאליו, הזדמנות לבנות את עצמם מחדש, לפתח מסוגלות ולהגיע לשירות צבאי משמעותי.אחרי שדפקה על דלתות רבות ונותרה חסרת מענה, מצאה במפעל הפיס אוזן קשבת ושותפות ליוזמה. מכינת "אחים", שהוקמה ביישוב צוחר בעוטף עזה, הפכה מאז למפעל הנצחה ועשייה חינוכית. מאחורי היוזמה עומד סיפור אישי כואב של אובדן, אבל גם בחירה לתעל את הכאב עשייה למען הדור הבא. "נפעמנו מהעוצמות ומהרצון לחולל שינוי", מספרת עו"ד מירב ברנדפלד, ראש מטה מנכ"ל ומנהלת רגולציה ובקרה במפעל הפיס. "מהיכולת מתוך הקושי לתעל את העוצמות לעשייה".זהו רק אחד מהסיפורים שעלו השבוע על במת פורום המומחים 5.0 של מפעל הפיס במוזיאון תל אביב לאמנות. על רקע אירועי 7 באוקטובר והמלחמה המתמשכת, שם הפורום במרכז את סוגיית השיקום ואת מגוון האפשרויות הקיימות לחיזוק החוסן הנפשי ולמניעת התמכרויות. לאורך היום נפגשו אנשי מקצוע מתחומי בריאות הנפש וההתמכרויות עם חוקרים, אנשי תקשורת, אמנים, אנשי מילואים ונציגי ארגוני סיוע: חיבור בין ידע מקצועי לבין סיפורים אנושיים שממחישים את המציאות מאחורי הנתונים. מחפשים את הדרך לשיקוםהניסיון שנצבר בחמש שנות כנסי "משחקים באחריות" של מפעל הפיס חידד את ההבנה שהערך של אירוע כזה אינו מסתכם בהרצאות מעניינות או בהעברת מידע. "הבנו שהפלטפורמה הזו, מעבר להעלאת מודעות ולהצבת הנושא על סדר היום, מייצרת מפגשים בין גורמים ואנשים שונים", אומרת ברנדפלד. "מעבר להחלפת ידע נוצרים שיתופי פעולה ושותפויות. בשנה שעברה צמחו שיתופי פעולה בכל מיני הקשרים, דרכנו וגם שלא דרכנו". השנה ביקשו במפעל הפיס להרחיב את נקודת המבט ולהעמיד במרכז את השיקום עצמו: לא רק את זיהוי הטראומה והבנת השלכותיה, אלא גם את מגוון הדרכים שבהן אפשר לסייע לאנשים לחזור בהדרגה לתפקוד, לחזק תחושת מסוגלות ולמצוא מחדש משמעות ושייכות. התוכנית מבקשת לבחון את הנושא מכמה זוויות, ולחבר בין הבנה מחקרית, ניסיון מהשטח וסיפורי חיים. על הבמה נפגשו שמות מעולמות שונים מאוד: פרופ' שאולי לב־רן, פסיכיאטר מומחה בטיפול בה־ תמכרויות ומייסד המרכז הישראלי להתמכרויות וב־ריאות הנפש (ICA) מהקולות המובילים בחקר ההתמכרויות; פרופ' איל פרוכטר, העוסק בתחום בריאות הנפש; פרופ' משה פרחי, העוסק בחוסן ובטראומה; ולצדם אמנים, אנשי תקשורת, ספורטאים ואנשי עשייה. החיבור הזה אינו מקרי. הוא מבקש להראות שהתמודדות עם טראומה והתמכרות אינה נחלתם של אנשי המקצוע בלבד, וכי פתרונות משמעותיים עשויים להיוולד דווקא במפגש בין תחומי ידע שונים. הסיפורים האישיים שנבחרו לפורום מציגים מנעד רחב של התמודדויות. השחקנית מיה דגן שיתפה את סיפורה האישי על התמודדות עם התמכרות לאלכוהול; הזמרת רותם יעקובי, ששרדה את הטבח במסיבת הנובה, הביאה לבמה את נקודת מבטה של מי שחוותה את אירועי 7 באוקטובר מקרוב; מוטי בוקצ'ין, מארגון זק"א, עסק במפגש עם המראות והאירועים הקשים ובמחיר הנפשי של העשייה; ולצדם נשמעו גם קולות מעולמות המילואים, השכול וההתמודדות עם אובדן.כל אחד מהסיפורים האלה מאיר פן אחר של המציאות הישראלית: טראומה אישית וקולקטיבית, התמכרות, חשיפה לאירועים קשים, שירות ממושך ואובדן. יחד הם ממחישים עד כמה רחב מעגל הנפגעים, ועד כמה חשוב לפתח מענים שאינם נשענים על מודל טיפולי אחד. עם הפנים לפסיכדליהאחד הנושאים המסקרנים בפורום עסק בטיפול בפוסט־טראומה באמצעות חומרים פסיכדליים - תחום מחקר מתפתח שמעורר עניין רב, לצד שאלות על יעילותו ובטיחותו. ד"ר איתמר כהן, פסיכולוג קליני וחוקר בתחום הפסיכדליה, סיפר על הפוטנציאל בתחום."יש שתי משפחות מרכזיות של חומרים שנחקרות בהקשר הזה: חומרים פסיכדליים קלאסיים, כמו פסילוסיבין, ו-MDMA", מסביר כהן. "הם שונים מאוד בחוויה שהם מייצרים ובפעילות המוחית, אבל לשניהם יש פוטנציאל להרחיב את הגמישות הפסיכולוגית שנפגעת בעקבות טראומה". לדבריו, פוסט־טראומה נוטה לצמצם את עולם המחשבות וההתנהגויות, ולהותיר את האדם בתוך דפוסים שקשה להשתחרר מהם. הטיפול הפסיכדלי עשוי לאפשר התבוננות רחבה יותר, לעורר חמלה ותקווה ולסייע בהקלה על התסמינים. "עם MDMA יש יותר הפחתה של ההגנות והחרדה, שמאפשרת עיבוד עמוק יותר של החוויה הטראומטית. בפסילוסיבין הדגש הוא יותר על שינוי תפיסות קוגניטיביות ודפוסי חשיבה".עם זאת, כהן מדגיש כי אין מדובר בפתרון קסם או בטיפול שמתאים לכל אחד. לצד הפוטנציאל קיימים סיכונים רפואיים, בין היתר למערכת הלב וכלי הדם, ונדרשת הקפדה על התאמה למטופלים ועל פיקוח קליני הדוק. "חשוב להבין שהתודעה היא דבר מאוד עדין. החומרים הם כלי עזר שבעזרתו נוכל להעניק זרוע טיפולית נוספת", הוא מדגיש. "יש פוטנציאל עצום לעזור ליותר אנשים באופן יעיל יותר, אבל צריך להתקדם צעד־צעד ולוודא יעילות ובטיחות". כשהספורט הופך לכלי שיקומיאם הפסיכדליה מייצגת את חזית המחקר הטיפולי, הספורט מציע דוגמה מוחשית לאופן שבו עשייה יכולה להפוך לחלק מתהליך השיקום. אחד המשתתפים שיביאו לפורום את הזווית הזו הוא ארטיום דולגופיאט, אלוף אולימפי, שסיפורו ממחיש את כוחם של התמדה, משמעת, התמודדות עם קשיים והצבת מטרות.בעמותת ברטלי, למשל, הנתמכת אף היא על ידי מפעל הפיס, השיקום נעשה באמצעות קבוצות רכיבה לבני נוער, ובהן גם קבוצות בעוטף. ברנדפלד מספרת כי הניסיון המצטבר בתוכנית מצביע על תרומה משמעותית ליכולת של בני הנוער להשלים את התהליך הטיפולי: "דרך הפעילות הם לומדים התמדה, מאמץ, הישגים, מסוגלות, עבודה קבוצתית ויעדים אישיים", היא מסבירה. "זה כלי מאוד חזק". לצד הרכיבה פועלות גם חוות טיפוליות, שבהן מפגש עם בעלי חיים, אחריות ועשייה משותפת הם חלק מהעבודה הרגשית. בחוות קרן אור, למשל, מטפלים אנשים שנפגעו בעצמם בבעלי חיים פצועים שהובאו אליה – תהליך שבו הטיפול באחר הופך גם לחלק מתהליך הריפוי שלהם. כך מתרחבת ההבנה של שיקום: לפעמים הדרך להתקדם מתחילה דווקא מחוץ לחדר הטיפולים. מאירוע מקצועי לעשייה מתמשכתהמפגש בין סיפורים אישיים, מחקר ופתרונות בשטח הוא חלק מתפיסה רחבה יותר שמוביל מפעל הפיס בתחום בריאות הנפש וההתמכרויות, במסגרת מדיניות "משחקים באחריות". מבחינת ברנדפלד, האחריות אינה מסתיימת בהעלאת מודעות או בקיום כנס שנתי, אלא מחייבת גם תמיכה במי שמפתחים מענים ומפעילים אותם לאורך זמן. "אנחנו רואים זכות ואחריות גדולה בהירתמות שלנו", היא אומרת. "אנחנו מנסים לתת הרבה מאוד אפשרויות לריפוי שאנשים כל כך זקוקים לו, ומצליחים להגיע גם לאוכלוסיות שנופלות בין הכיסאות". בשנים 2025-2026 הוקצו שלושה מיליון שקלים ליוזמות ולסיוע לנפגעי המלחמה המתמודדים עם דחק ופוסט־טראומה. התמיכה כוללת טיפולים באמצעות ספורט, מוזיקה ואמנות, תוכניות ליווי ומנטורינג, סיוע למשפחות והכשרת אנשי מקצוע. במקביל, מפעל הפיס תומך בכ-30 עמותות בתחום, בקשר ישיר עם כל אחת מהן.גם בתחום מניעת ההתמכרויות מתוכננת הרחבה משמעותית של הפעילות. בשנת 2027 צפוי לצאת קול קורא בהיקף של כשישה מיליון שקלים, בשיתוף הקרן לתובענות ייצוגיות, לקידום תוכניות למניעת התנהגויות סיכון והתמכרויות בקרב בני נוער באמצעות ספורט. המהלך נועד לתת מענה למציאות שבה מצבי דחק מתמשכים עלולים להגביר את הסיכון להתנהגויות ממכרות, ולחזק את האפשרויות למניעה ולטיפול מוקדם. הפעילות זוכה לגיבויו של יו"ר מפעל הפיס, איציק לארי, כחלק ממחויבות הארגון להרחבת המענים החברתיים ולחיזוק החוסן בחברה הישראלית. בבסיס כל זה – ההבנה שמאחורי כל מחקר, תוכנית טיפול או יוזמה קהילתית עומדת בסופו של דבר שאלה אחת: כמה אנשים נוספים יוכלו לקבל את העזרה שהם זקוקים לה, בזמן שבו הם זקוקים לה. עוד 3 רגעים מעניינים מפורום המומחים 5.0 של מפעל הפיס 1. הדופמין שמנהל אותנו מה הקשר בין המרדף אחר דופמין, הימורים והתנהגויות ממכרות? איריס שני, מנכ"לית עמותת "קווים ומחשבות", ופרופ' איל פרוכטר - יו"ר המועצה הלאומית לטראומה, עסקו במנגנונים שמאחורי הסיכון להתמכרויות. 2. תקווה במציאות של טראומה ד"ר אמיר בלומנפלד, יו"ר עמותת סה"ר, עסק בטראומה הקולקטיבית של החברה הישראלית אחרי 7 באוקטובר, ובתנאים שעשויים לאפשר צמיחה אישית וקהילתית. 3. כשהמוזיקה עושה את ההבדל את הפורום חתם הזמר רביב כנר במופע מוזיקלי. אחרי יום שהוקדש לטראומה, להתמודדות ולשיקום, המופע הציע רגע של הפוגה וביטוי מסוג אחר. הכתבה מובאת במסגרת פרויקט "משחקים באחריות" של מפעל הפיס, המתמקד בסדרת ראיונות עם מומחים וחוקרים מובילים שיספרו על המדע והאנושיות שמאחורי ההתמודדות עם טראומה והתמכרות – מתוך שאיפה להעניק כלים של זיהוי, הבנה וריפוי בחברה הישראלית של ימינו.

"אנחנו מצליחים להגיע גם לאוכלוסיות שנופלות בין הכיסאות"

בכנס פורום המומחים 5.0 של מפעל הפיס נבחנו דרכים חדשות לשיקום מטראומה ולהתמודדות עם התמכרויות. עו"ד מירב ברנדפלד מספרת על החזון שמאחורי הפורום