הסיפור של הסכין השווייצרית הוא רק דוגמה צבעונית אחת למדיניות המכסים של טראמפ, שמכה בלא מעט מותגים שווייצריים - משעוני Rolex ו-Swatch ועד גבינות ושוקולד. מעבר להשלכות על החברות עצמן, כלכלנים מזהירים שהלחץ על הייצוא עשוי להאט את הצמיחה בשוויץ, לפגוע במשרות ואף להוביל את הבנק המרכזי לחתוך ריביות. ובינתיים? אי-הוודאות מחזק את מעמדו של הפרנק השוויצרי כמטבע מקלט בטוח - מה שרק מחריף עוד יותר את קשיי הייצואנים.
ובצד האמריקאי, אין ספק שגם טראמפ עצמו לא יצטער מהמהלך, ויוכל לנופף לזכותו בכך שהוא לא רק "החזיר משרות הביתה" אלא גם הביא הביתה משרות שאף פעם לא היו שם - אבל כלל לא בטוח שבטווח הארוך לכלכלה האמריקאית זה יהיה טוב.
הצרכן האמריקאי ייאלץ לשלם יותר, שכן אם היה יותר זול לייצר בארצות הברית העבודות מעולם לא היו "עוזבות את הבית". וגם העבודות שמתווספות לשוק העבודה הם בדרך כלל עבודות לא יעילות ובשכר נמוך - במקרה הזה ניקוי ואריזה של אולרים - שמונעות מהמשק להתפתח ולהתמקצע בתחומים שבהם לעובדים יש יתרון יחסי.
לצורך השוואה, אם בשנות התשעים ראש ממשלת ישראל היה מחליט "להחזיר את העבודות הביתה" ולבנות פה מחדש את מפעלי הטקסטיל ולהטיל מכסים על ייבוא, כולנו היינו עדיין משלמים יותר על בגדים ועובדים בעבודות של המאה ה-20.
התרעות פיקוד העורף