אלא שכעת, על פי הדיווח, לקראת המועד האחרון לניצול הכספים, גוברת באיטליה ובבריסל השאלה מה באמת השיגה התוכנית. למרות ההיקף העצום של הכסף שהוזרם למדינה, הכלכלה האיטלקית נותרה מדשדשת, והביקורת על אופן יישום התוכנית הולכת ומחריפה. כלכלנים ובכירים לשעבר טוענים כי אף שלא ניתן לומר שכל הכסף ירד לטמיון, קשה להצביע על שינוי מבני עמוק או על שיפור ממשי בפוטנציאל הצמיחה של איטליה.
ואולם, מאז כניסתה של ג’ורג’ה מלוני לתפקיד ראש הממשלה ב־2022, התוכנית שונתה שש פעמים. גורמים שהיו מעורבים בגיבוש התוכנית המקורית טוענים כי כ־70% מהיעדים עודכנו לפחות פעם אחת, וכי התוכנית הפועלת כיום שונה באופן מהותי מזו שאושרה בשנת 2021. לדבריהם, בחלק מהפרויקטים קשה להבין לאן בדיוק הוזרמו הכספים ומה הייתה התרומה המעשית שלהם למשק.
גם התנאים החיצוניים הקשו על ביצוע התוכנית. האינפלציה, שהחריפה בעקבות פלישת רוסיה לאוקראינה, העלתה את עלויות העבודות הציבוריות ופגעה ביכולת לקדם פרויקטים בהתאם לתכנון המקורי. כתוצאה מכך, רומא ביקשה שוב ושוב לשנות יעדים, לדחות אבני דרך ולהתאים את התוכנית למציאות הכלכלית החדשה.
בנציבות האירופית דוחים את הטענות הללו. גורמים באיחוד טוענים כי שינוי תוכנית אינו בהכרח הפחתה בשאפתנות, אלא לעיתים התאמה אסטרטגית. לדבריהם, כתיבה מחדש של חלקים מהתוכנית אינה מעידה בהכרח שאיטליה עושה פחות, אלא שהיא עושה דברים אחרים בהתאם לצרכים ולנסיבות שהתפתחו.
בפייננשל נאמר כי מבקרי הממשלה טוענים כי רומא אינה מספקת תמונה ברורה מספיק בנוגע לאופן שבו הוצאו הכספים, אילו פרויקטים קודמו בפועל וכמה כסף נותר על השולחן. לטענתם, הממשלה מתקשה להחזיר כספים שלא נוצלו, בין היתר מסיבות פוליטיות, גם כאשר לא ברור אם ניתן יהיה להוציאם בזמן ובצורה יעילה. כך הפכה תוכנית שנועדה להיות סיפור הצלחה אירופי למבחן מורכב עבור איטליה ועבור האיחוד כולו. השאלה שנותרה פתוחה היא האם מדובר במהלך שעדיין מסוגל להניב תוצאות ארוכות טווח, או בהזדמנות היסטורית שהוחמצה בחלקה בשל שינויי יעדים, ביצוע איטי וחוסר שקיפות.
התרעות פיקוד העורף