על פי הדיווח ב"ניו יורק טיימס", הצעדים הללו מהווים יחד תוכנית אב חדשה למעין "מבצר כלכלי" שסין בונה סביב הטכנולוגיה ושרשראות האספקה שלה, זאת על רקע המתיחות הגוברת מול אירופה וארצות הברית. התקנות מהוות סימן נוסף לכך שהעקרונות הכלכליים של שווקים פתוחים וסחר חופשי - אשר שלטו בעולם במשך עשרות שנים וסייעו לעלייתה יוצאת הדופן של המעצמה האסייתית - מפנים את מקומם לעידן מפוצל ומקוטע הרבה יותר.
מוושינגטון ועד בריסל, הכלכלות הגדולות בעולם בוחרות יותר ויותר בחסמי סחר על פני אינטגרציה כלכלית. המגמה הזו מונעת, בין היתר, מחששות גוברים לגבי השליטה הגלובלית של סין בחומרי גלם, מוצרים תעשייתיים וטכנולוגיה, ומהצפת שווקים במוצרים סיניים ברחבי העולם. כפי שצוין ב"ניו יורק טיימס", מומחי סחר מתריעים כי התרחקנו מהעולם שבו חוקים הקלו על הזרימה החופשית של הון, אנשים וסחורות.
התקנות מניחות גם תשתית משפטית שתאפשר לרגולטורים לאסור על ישויות זרות להשקיע או לפעול בסין, ואף לגרשן מהמדינה, כתגובת נגד לצעדים שיינקטו על ידי ממשלות זרות נגד השקעות סיניות. מומחים מעריכים כי ההשפעה הבולטת ביותר של הכללים הללו עשויה להיות בלימת השאיפות של החברות הסיניות, בדיוק בתקופה שבה הן נתונות בלחץ אדיר למצוא שווקים חדשים. עבור משקיעים רבים, ההגדרה העמומה של מה שמהווה "סיכון לביטחון הלאומי" מובילה כעת לתקופה של אי-ודאות עסקית.