בטור פרשנות שפורסם באתר Arab News נטען כי אף שלסעודיה יש היסטוריה ארוכה של עימותים וטענות קשות כלפי איראן, תמיכתה במאמצים לסיום המלחמה אינה נובעת משינוי ביחסה לטהרן. על פי הפרשנות, ריאד פועלת מתוך שיקול רחב יותר: יציבות אזורית, שמירה על הכלכלה העולמית ופתיחה מחודשת של מצר הורמוז.
השאלה מדוע סעודיה מבקשת לעצור מלחמה שעשויה להחליש יריבה אזורית מרכזית היא שאלה מתבקשת. אלא שהתשובה, כפי שמוצגת בטור, מורכבת בהרבה מהיריבות הישירה בין שתי המדינות.
זמן קצר לאחר המהפכה באיראן בשנת 1979, טהרן סימנה את סעודיה כמטרה. בניסיון כושל לערער את יציבות הממלכה, הקימה איראן ארגוני טרור שעוררו מתיחות עדתית, חיבלו במתקני נפט, תקפו כוחות ביטחון ואף קראו להעברת חלקים מסעודיה לשליטת איראן. כל המהלכים הללו נכשלו.
ב-47 השנים האחרונות סעודיה שגשגה. מדדיה החברתיים והכלכליים זינקו, וכלכלתה גדלה ביותר מפי עשרה: מ-112 מיליארד דולר בשנת 1979 ל-1.24 טריליון דולר כיום. איראן, לעומת זאת, הידרדרה. היא בחרה לפעול לפי כללים משלה, להתעלם מנורמות בינלאומיות ולהפנות את משאביה לארגוני טרור ובדלנות, תוך ליבוי שנאה ומחלוקות ברחבי האזור ומעבר לו. למרות ההיסטוריה הזו, נכתב בפרשנות, סעודיה התנגדה למלחמה עוד לפני שפרצה, וכעת היא פועלת להביא לסיומה בהקדם האפשרי.
המלחמה נמשכת, המחיר מתרחב
יותר מ-60 יום לאחר שהוכרזה הפסקת אש ב-8 באפריל, המלחמה נמשכת, גם אם בקצב איטי יותר. מצר הורמוז נותר סגור בפועל כבר 100 ימים, למעט חריגים בודדים. אלפי ספינות תקועות בים ברחבי העולם ומשני צידי הנתיב הימי. גורל הכלכלה העולמית תלוי בפתיחתו מחדש, וכך גם פרנסתם ורווחתם של מיליארדי בני אדם.
זהו אחד ההסברים המרכזיים לעמדה הסעודית. בשנים האחרונות חיפשה הממלכה פתרונות דיפלומטיים לסוגיות מורכבות, בהן הסכסוך הישראלי-פלסטיני, המלחמה בתימן והמחלוקת המתמשכת עם איראן. אולם מעבר לעמדה העקרונית הזו, המלחמה וסגירת מצר הורמוז גרמו נזק כבד לכלכלות המפרץ ולעולם כולו, כולל מדינות עניות ושבריריות שעלולות שלא לשרוד אם המלחמה והסגר יימשכו.
העימות במפרץ ממחיש עד כמה האזורי והגלובלי כרוכים זה בזה. כלכלות המפרץ משולבות בכלכלה ובמערכת הפיננסית העולמית, והמשבר הנוכחי הוא דוגמה ברורה לחיבור בין גיאופוליטיקה לגיאו-כלכלה.
כלכלות מדינות מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ נפגעו ישירות מהמשבר, כל אחת במידה שונה. באוקטובר האחרון העריכה קרן המטבע הבינלאומית כי חלק ממדינות המפרץ יציגו בשנת 2026 שיעורי צמיחה של יותר מ-6%. כעת היא צופה שחלקן יתכווצו ביותר מ-8%, בהתאם למשך סגירת המצר ולמידת התלות של כל מדינה בנתיב הימי לצורך יצוא.
לצד הירידה או העצירה ביצוא, נגרם גם נזק פיזי מתקיפות איראניות. לכך מצטרף נזק סמוי יותר: אובדן הזדמנויות, דחיית החלטות השקעה או צמצומן.
הפגיעה אינה נעצרת במפרץ
לפני סגירתו, עברו במצר הורמוז מדי יום כ-13 מיליון חביות נפט וכ-140 מיליארד מטרים מעוקבים של גז טבעי. דרך הנתיב עברו גם כ-20% מאספקת הדשנים העולמית, כולל 46% מהאוריאה. המחסור בדלקים ובדשנים כבר משפיע על ייצור המזון, והמצב עלול להחמיר.
גם הייצור התעשייתי נפגע בעקבות הירידה ביצוא מהמפרץ של חומרי גלם חיוניים כמו אלומיניום, פלדה, גופרית ומתנול. קטאר, למשל, נהגה לספק כשליש מצורכי ההליום של העולם.
על רקע זה, קרן המטבע הבינלאומית חישבה מחדש את תחזיות הצמיחה העולמית. בינואר היא העריכה כי הכלכלה העולמית תצמח בשנת 2026 בכ-3.4%, על רקע אופטימיות מסוימת בנוגע להתאוששות הכלכלה הבינלאומית ממלחמת הסחר בין ארצות הברית לסין ומהמכסים חסרי התקדים.
אולם לאחר פרוץ המלחמה עם איראן וסגירת מצר הורמוז, עודכנה התחזית לצמיחה של 2% בלבד בשנת 2026, אם המצב יישאר כפי שהוא עד סוף השנה. האינפלציה עלולה לטפס לרמה קשה של 6%. רמות כאלה לא נראו מאז המשבר הפיננסי העולמי של 2009-2008.
סעודיה אינה המדינה שנפגעה בצורה הקשה ביותר מסגירת המצר, משום שעומדים לרשותה נתיבי יצוא נוספים דרך הים האדום ודרכים יבשתיות נרחבות. עם זאת, הממלכה משגשגת כאשר הכלכלה העולמית צומחת, שכן היקף היצוא שלה וערכו תלויים בביקוש גלובלי בריא.
בסיום טור הפרשנות מודגש כי סיום המלחמה ופתיחה מחדש של מצר הורמוז אינם רק אינטרס כלכלי מיידי. מבחינת סעודיה, הם תנאי לחידוש המאמץ הרחב יותר לבניית יציבות אזורית ושגשוג.
התרעות פיקוד העורף