לפי הדיווח, הצעד החדש מגיע על רקע מחסור חמור בידיים עובדות במגזרים התלויים באופן מסורתי בכוח אדם סורי, ובהם תעשיית הטקסטיל, הבנייה והחקלאות. עד כה, מרבית הפליטים הועסקו באופן לא חוקי ובשטח האפור של הכלכלה הטורקית, ללא זכויות סוציאליות בסיסיות. נכון לסוף חודש יוני 2026, טורקיה מארחת כ-2.3 מיליון סורים תחת סטטוס הגנה, כאשר כ-1.2 מיליון מהם נמצאים בגילאי העבודה הרלוונטיים (18 עד 64). בארגון העבודה הבין לאומי הדגישו לא פעם כי העסקה בלתי פורמלית זו היוותה את עמוד השדרה של תעשיות רבות במדינה.
הממשל הטורקי מציג את המהלך כהתייעלות מבורכת וכחלק מהתאמת מדיניות ההגירה למציאות המשתנה, אבל עבור המעסיקים המקומיים מדובר בבשורה מורכבת שמביאה עימה זינוק משמעותי בעלויות הניהול. המעבר מהעסקה פיראטית ולא מדווחת לשוק פורמלי מחייב כעת את בעלי העסקים לרשום את העובדים במוסד לביטוח לאומי הטורקי, לשלם הפרשות פנסיוניות ולעמוד בחוקי שכר המינימום הנוקשים במדינה.
על פי נתוני "טורקיה היום", שכר המינימום הסטטוטורי בטורקיה עומד כיום על 33,030 לירות טורקיות (כ-2,115 שקלים), אך העלות הכוללת למעסיק עבור עובד חוקי מגיעה ליותר מכ-2,570 שקלים בחודש לאחר שקלול המיסים והביטוחים. ההערכות הן כי המהלך החדש יאלץ מפעלים רבים, במיוחד במרכזים תעשייתיים גדולים כמו גזיאנטפ, איסטנבול ובורסה, לחשב מסלול מחדש. חלק מהיצרנים אף שוקלים להעתיק את פעילותם אל מעבר לגבול כדי לשמור על רווחיות, נוכח אובדן יתרון העלות המובהק שאפיין את העסקתם של הפליטים הסורים עד כה.
כמו כן, המעסיקים ייאלצו להמשיך ולעמוד במכסות ההעסקה הקבועות בחוק, שלפיהן עובדים תחת הגנה זמנית אינם יכולים להוות יותר מ-10% מכלל כוח האדם בבית העסק.
התרעות פיקוד העורף