עבור ראש ממשלת קנדה, מארק קרני, מדובר באישור נוסף לטענה שהוא מקדם מאז כניסתו לתפקיד: קנדה אינה יכולה להמשיך להניח שהקשר הכלכלי עם ארצות הברית יישאר יציב ופתוח כפי שהיה במשך עשרות שנים. לכן הוא מבקש להרחיב את הקשרים עם אירופה ואסיה ולהפחית בהדרגה את התלות בשכנה מדרום.
"קנדה היא אחת המדינות הגדולות בעולם מבחינה גיאוגרפית", אומר למעריב פרופ' משה לנדר, מרצה בכיר לכלכלה באוניברסיטת קונקורדיה במונטריאול ומומחה לסחר בינלאומי ולמימון ציבורי. "אנחנו משתרעים על פני שבעה אזורי זמן, מהאוקיינוס השקט במערב, דרך האוקיינוס האטלנטי במזרח ועד האוקיינוס הארקטי בצפון - ובכל מה שנמצא ביניהם יש משאבי טבע".
במערב המדינה נמצאים יערות, נפט וגז. באזורים אחרים יש אורניום, מחצבים ומתכות נדירות. אונטריו, שבה שוכנת טורונטו, היא מרכז של תעשייה כבדה, פלדה, אלומיניום ורכב. קוויבק נהנית ממקורות מים גדולים ומתעשייה הנשענת על חשמל הידרואלקטרי. הפרובינציות האטלנטיות מתמחות בדיג וביערנות, ובצפון הרחוק נמצאים מרבצים של זהב ומתכות יקרות, גם אם חלקם קבורים תחת קרח ומרוחקים מתשתיות.
"אנחנו טובים מאוד לא רק בהוצאת המשאבים מהאדמה, אלא גם בעיבוד שלהם", מסביר לנדר. "ככה שאם במקרה פגשת עובד הקנדי שלא מועסק במגזר הציבורי, יש סיכוי טוב שהוא עובד בצורה כלשהי בהפקה או בעיבוד של משאבי טבע".
"אלברטה למשל דומה יותר לארצות הברית", אומר לנדר. "יש בה מסים נמוכים יחסית ומגזר ציבורי קטן. קוויבק דומה יותר לאירופה, עם מסים גבוהים והוצאה ממשלתית גדולה. אפשר כמעט לקרוא לזה סוציאליזם בלי האידיאולוגיה. כל שאר הפרובינציות נמצאות איפשהו באמצע".
לדברי לנדר השוני אינו נובע רק מההיסטוריה הצרפתית או האנגלית של הפרובינציה, אלא גם מאופן התפתחותה ומגודלה. "קוויבק לבדה הייתה הופכת מיד למדינה הגדולה באירופה מבחינת שטח", אומר לנדר. "לכן הגישה שלה לממשלה ולניהול השירותים הציבוריים שונה מאוד מזו של פרובינציות קטנות יותר, שחלקן דומות בגודלן לישראל".
הפערים האלה מקבלים משמעות חדשה דווקא עכשיו, כאשר קרני מבקש להפחית את התלות בארצות הברית ולהעמיק את הקשרים עם אירופה. בתוך קנדה עצמה כבר מתקיימים זה לצד זה מודלים שונים: אלברטה קרובה יותר בגישתה לארצות הברית, בעוד קוויבק מזכירה במובנים רבים את אירופה. השאלה מי מהן מצליחה יותר, עם זאת, אינה פשוטה.
במשך שנים היו אונטריו וקוויבק ה"אירופאיות" יותר הלב הכלכלי של קנדה. בשתיהן נמצאים המרכזים העירוניים הגדולים, חלק ניכר מהתעשייה ורוב האוכלוסייה. יחד הן מייצגות כ-60% מהמשק הקנדי ומהתושבים.
אלא שבחמישים השנים האחרונות התחזק מעמדה של אלברטה. גילוי ופיתוח מאגרי הנפט והגז הפכו אותה לאחד ממנועי הצמיחה המרכזיים של המדינה. "אלברטה היא רק כ-10% מהאוכלוסייה, אבל מייצרת בערך 15% מהתוצר", אומר לנדר. "זו כלכלה חזקה מאוד, אבל היא גם תלויה מאוד בנפט ובגז - טקסס של קנדה אפשר לקרוא לה".
לכן, גם אם קרני מחפש כעת מודל קנדי חדש, הבחירה אינה פשוטה בין "אמריקה" ל"אירופה". בתוך קנדה עצמה כבר מתקיימות שתי הגישות זו לצד זו, וכל אחת נשענת על תנאים שונים. אלברטה נהנית ממשאבי טבע וממיסוי נמוך, בעוד אונטריו וקוויבק נהנות מריכוזי אוכלוסייה, תעשייה, שירותים ותשתיות. השאלה אינה רק מי צומחת מהר יותר, אלא מה עומד מאחורי הצמיחה ועד כמה היא יכולה להחזיק לאורך זמן.
הסכמי הסחר בין המדינות הפכו את הגבול לאחד מצירי המסחר הפעילים בעולם. מפעלים קנדיים נבנו כדי לספק מוצרים וחלקים לשוק האמריקאי, וחברות זרות הגיעו לקנדה בזכות השילוב בין כוח עבודה משכיל לבין גישה כמעט ישירה לצרכן האמריקאי.
הדוגמה הבולטת היא תעשיית הרכב באונטריו. העיר וינדזור שוכנת מול דטרויט, מעבר לנהר, והפכה לחלק בלתי נפרד משרשרת הייצור של תעשיית הרכב האמריקאית. פורד, ג'נרל מוטורס ויצרניות יפניות וקוריאניות מפעילות באזור מפעלים שמייצרים בעיקר עבור השוק האמריקאי. וכך, המכונית עשויה להיות מורכבת בקנדה, אך הלקוח נמצא בדרך כלל בארצות הברית. גם כאשר מדובר ביצרנית יפנית או קוריאנית, מטרת המפעל הקנדי היא פעמים רבות לשרת את השוק שמדרום לגבול.
"לקנדים יש מוניטין של אנשים מנומסים, רגועים ונוחים לעבודה", אומר לנדר בחיוך. "חברות יכולות לפעול כאן ולקבל גישה לשוק האמריקאי בלי כמה מהתכונות הפחות נעימות שמייחסים לעובדים האמריקאים. זה שילוב אטרקטיבי".
מבחינת קנדה, זה היה במשך שנים שילוב כמעט אידיאלי. היא נהנתה מהשקעות, ממפעלים ומתעסוקה, בלי שנדרשה לפתח בכל תחום חברה מקומית שתתחרה בעולם. אלא שאותו מודל שהעניק לה יציבות הפך אותה גם לפגיעה במיוחד כאשר וושינגטון משנה את כללי המשחק. כאשר וושינגטון מאיימת במכסים, משנה הסכמי סחר או מערערת על היחסים בין המדינות, קנדה אינה יכולה פשוט להעביר את פעילותה לאירופה או לאסיה. מפעלים, כבישים, מסילות ושרשראות אספקה נבנו כולם לאורך הציר צפון-דרום.
גם אם קרני יחתום על הסכמי סחר חדשים, אירופה רחוקה יותר, אסיה נמצאת מעבר לאוקיינוס, וחלק גדול מהתעשייה הקנדית מותאם לצרכים ולתקנים של ארצות הברית. שינוי כזה דורש לא רק מדיניות חוץ אחרת, אלא השקעות, נמלים, תשתיות ולקוחות חדשים – ואת אלו לוקח לפעמים עשרות שנים לבנות.
התרעות פיקוד העורף