"אוסטריה היא עדיין מדינה תעשייתית, והתעשייה נותרה אחד המנועים המרכזיים שלה", אומר למעריב מרקוס שייבלקר, כלכלן בכיר במכון האוסטרי למחקר כלכלי WIFO, איתו שוחחנו כדי להבין מה בדיוק קורה שם, למרגלות האלפים, והאם המיתון שהם חוו בשנתיים האחרונות הוא משבר חולף או בעיה שורשית יותר.
לדבריו, חלקה של התעשייה במשק אמנם ירד לאורך השנים, אך אוסטריה נותרה כלכלה תעשייתית במובהק, הנשענת במידה רבה על ייצור ויצוא. "הסיבה המרכזית למיתון הייתה הביקוש החלש באירופה למוצרי השקעה", מסביר שייבלקר. "אירופה היא השוק הגדול ביותר שלנו, וארצות הברית נמצאת במקום השני, אבל בפער ניכר. ייצור מכונות הוא החלק הגדול ביותר בתעשייה שלנו, וכאשר הביקוש למכונות נחלש, הכלכלה האוסטרית סובלת".
אוסטריה נפגעה גם מהחולשה בתעשיית הרכב הגרמנית. לדברי שייבלקר, הייצור בגרמניה ירד בין היתר בשל התחרות הגוברת מצד סין, ולאוסטריה יש חברות רבות המשמשות ספקיות של התעשייה הגרמנית. לכן, גם אם המשק האוסטרי פחות תלוי בענף הרכב מגרמניה עצמה, ההאטה אצל השכנה הגדולה מחלחלת אליו דרך שרשראות הייצור והיצוא. "התעשייה האוסטרית מבוססת על מגוון רחב יותר מזו של גרמניה, ואינה מרוכזת באותה מידה בענף הרכב", אומר שייבלקר. "הפיזור הזה עוזר בתקופות קשות, אבל גם אנחנו סבלנו ב-2023 וב-2024 מהביקוש החלש למוצרי תעשייה באירופה".
במקביל, ההשקעה בבנייה למגורים מתכווצת כבר כשש שנים, וענף הבנייה כולו מהווה כ-5% מהתוצר. כך נפגעה אוסטריה משני כיוונים: ירידה בביקוש למוצרי התעשייה שלה בחו"ל וחולשה ממושכת באחד הענפים המרכזיים בתוך המדינה.
"יש לנו הרבה 'אלופים סמויים'", אומר שייבלקר. "אלה חברות שמובילות את השוק העולמי בנישות קטנות מאוד. הציבור אולי לא מכיר אותן, כי הן פועלות בעיקר מול עסקים, אבל הן חלק חשוב מהתעשייה האוסטרית".
גם מיקומה של אוסטריה בין מערב אירופה למזרחה העניק לה בעבר יתרון משמעותי. לאחר נפילת מסך הברזל, חברות אוסטריות ניצלו את הקרבה הגיאוגרפית ואת הקשרים ההיסטוריים כדי להיכנס מוקדם למדינות מרכז ומזרח אירופה. אלא שלדברי שייבלקר, היתרון הזה כבר מוצה. "בהתחלה היה לנו יתרון של מי שנכנס ראשון", הוא אומר. "אבל זה היה לפני יותר מ-20 שנה. כיום אנחנו כבר לא רואים השפעה חזקה על הכלכלה האוסטרית כפי שראינו אז".
"התיירות הייתה דינמית מאוד ועזרה לייצב את הכלכלה", הוא אומר. "ראינו זאת במיוחד בתיירות העירונית, בעיקר בווינה ובזלצבורג. היא מיתנה את המיתון, אבל לא הצליחה להפוך את מגמת הירידה בשנים 2023 ו-2024".
וינה עצמה היא אולי המוצר התיירותי המצליח ביותר של אוסטריה. העיר מופיעה דרך קבע בצמרת הדירוגים הבינלאומיים של איכות חיים, בזכות התחבורה הציבורית, השירותים, הביטחון והמרחב העירוני. שייבלקר מסכים שהיא "עיר נהדרת, עם בניינים יפים מאוד", אך מזכיר שגם עיר מתוירת ומצליחה אינה יכולה לבדה לפצות על ירידה בביקוש לתוצרת התעשייתית של המדינה.
תיירות היא גם אחד הגשרים שמקרבים בין ישראל לאוסטריה, לצד התרבות והספורט. ישראלים מרבים לבקר בווינה ובאזורי הנופש, וקבוצות כדורגל ישראליות מקיימות לא פעם מחנות אימונים במדינה. גם היחסים המדיניים בין המדינות התחזקו בשנים האחרונות, אך לדברי שייבלקר, הקשר הכלכלי עדיין מצומצם יחסית. "אם הייתי צריך לומר היכן הקשרים קרובים יותר, הייתי אומר שבתרבות", הוא אומר. "מבחינה כלכלית אני לא מכיר הרבה שיתופי פעולה או חברות שפועלות יחד בהיקף רחב". עם זאת, ייתכן שהמצב הזה ישתנה. ההשקעות הגדלות של מדינות אירופה בביטחון עשויות ליצור הזדמנויות חדשות לחברות ישראליות, בעיקר בתחומים שבהם לישראל ניסיון רב.
אלא שלפני שאוסטריה תוכל למצות הזדמנויות חדשות, היא נדרשת להתמודד עם מה ששייבלקר מגדיר כאתגר הכלכלי המרכזי שלה לשנים הקרובות: האנרגיה.
"האתגר המרכזי הוא גם הייצור וגם רשת החשמל", הוא אומר. "הרשת אינה חזקה מספיק כדי לספק את כל החשמל שנצטרך, וגם הייצור יכול להיות גבוה יותר. אנחנו זקוקים למחירי אנרגיה נמוכים יותר כדי לשפר את התחרותיות".
אוסטריה אינה מייצרת חשמל גרעיני, לאחר שהציבור דחה בעבר את האפשרות במשאל עם. במשך שנים נשען משק החשמל שלה בעיקר על אנרגיה הידרואלקטרית, ולצדה גדל בשנים האחרונות חלקן של אנרגיית הרוח והשמש. אלא שלדברי שייבלקר, גם ההרחבה הזאת אינה מתקדמת בקצב הדרוש.
לצד האנרגיה, האתגר הגדול השני הוא דמוגרפי. אוכלוסיית אוסטריה מזדקנת, מספר התושבים בגיל העבודה אינו גדל, והוצאות המדינה על בריאות ופנסיה ממשיכות לעלות. כתוצאה מכך נדרשת הממשלה להזרים יותר ויותר כסף למערכת הפנסיה, בזמן שהבסיס שמממן אותה הולך ומצטמצם.
לדברי שייבלקר, הפחתת הקצבאות אינה הפתרון הרצוי. האפשרות הסבירה יותר היא להאריך את חיי העבודה. גיל הפרישה הרשמי עומד כיום על 65, אך בפועל אוסטרים רבים פורשים כבר בגיל 62 או 63. "יש צעדים שנועדו להעלות את גיל הפרישה בפועל לפחות ל-65", הוא אומר. "אבל לדעתי גם גיל הפרישה החוקי יצטרך בסופו של דבר לעלות מעל 65. אל תשאל אותי לאיזה גיל בדיוק, אבל הוא יצטרך לעלות".
אוסטריה נכנסת לשנים הקרובות עם לא מעט יתרונות: תעשייה מגוונת, חברות שמובילות בתחומן, תיירות חזקה, מוסדות יציבים ורמת חיים גבוהה. אבל מאחורי הנופים, בתי הקפה והשניצל הווינאי מחכים לה כמה מבחנים לא פשוטים, מהתאוששות הביקוש באירופה ועד ליכולת להוזיל את האנרגיה, לחזק את רשת החשמל ולהתאים את מדינת הרווחה לאוכלוסייה מבוגרת יותר.
"אנחנו בדרך, אבל השאלה היא אם אנחנו מתקדמים מהר מספיק, והתשובה היא כנראה שלא", מסכם שייבלקר. "אולי נוכל לצמצם את החיסרון שלנו בתחרותיות בתוך עשר שנים, אבל לא בחמש השנים הקרובות".
התרעות פיקוד העורף