בלב המאבק נמצאת Delfin, חברת ההחזקות המשפחתית שבאמצעותה הפך דל וקיו במשך השנים לאחד המשקיעים המשפיעים ביותר באיטליה ובאירופה. החברה מחזיקה באחזקות בשווי מיליארדי אירו בענקית המשקפיים EssilorLuxottica, בחברת הביטוח Generali ובכמה מהשמות הבולטים במערכת הבנקאות האיטלקית.
בימיו של דל וקיו, האחזקות הללו לא היו השקעה פיננסית בלבד. Delfin השתמשה בכוחה כדי להשפיע על מהלכים עסקיים ואסטרטגיים בחברות שבהן השקיעה, ובמקרים רבים הייתה שחקנית מרכזית בהתפתחויות שהשפיעו על המערכת הפיננסית והתעשייתית במדינה.
כיום התמונה שונה. המאבקים בין בני המשפחה מקשים על Delfin לגבש אסטרטגיה, להשקיע הון חדש, לבצע שינויים בתיק הנכסים או להפעיל את אותה השפעה שאפיינה אותה בתקופת המייסד.
לאחר מותו של דל וקיו בשנת 2022 חולקה הבעלות על Delfin לשמונה נתחים שווים. כל אחד מששת ילדיו, אלמנתו ובנה מנישואים קודמים קיבלו 12.5% מהחברה. אלא שהחלוקה השוויונית, שנועדה לכאורה למנוע מאבקי כוח, יצרה בפועל מצב שבו לאף צד אין יכולת ברורה להכריע.
מאז התפתחו בין בעלי המניות מחלוקות על מגוון רחב של נושאים: גובה הדיבידנדים, שכר המנהלים, מבנה השליטה ואפילו הכיוון העתידי של תיק ההשקעות.
הקרב על השליטה באימפריה
על פי הפייננשל טיימס, במרץ אמר לאונרדו מריה, בן 31, כי ריכוז האחזקות בידיו עשוי לסיים שנים של מתיחות במשפחה וליצור מבנה בעלות יציב יותר.
אלא שהמהלך לא פתר את הסכסוך אלא העמיק אותו. הוא אף יצר מחלוקת בין שניים מהאנשים שעליהם סמך האב המנוח בניהול האימפריה.
באפריל אמר מילרי כי הפיכת לאונרדו מריה לבעל המניות הדומיננטי עשויה "לפשט" את מבנה השליטה ב-Delfin ולשים סוף למבוי הסתום שנמשך כבר שנים.
מנגד, על פי הפייננשל טיימס, אדם המקורב ל-Delfin הזהיר מפני ריכוז כוח רב מדי בידי היורש הצעיר והדגיש כי לאונרדו מריה "אינו אביו".
בסופו של דבר לא הצליח לאונרדו מריה להשיג את תמיכת הדירקטוריון, והניסיון שלו להפוך לבעל השליטה המרכזי בחברה נבלם. אלא שגם הצד השני לא הצליח לייצר הסכמות.
באספה השנתית של Delfin שנערכה הקיץ, ואותה החרים לאונרדו מריה, לא הצליחו בעלי המניות להסכים על הגדלת הדיבידנדים. הם גם לא הגיעו להסכמה בנוגע לאפשרות להעביר את האחזקות של בני המשפחה לחברות החזקה פרטיות שבבעלותם.
המאבק כבר אינו מתנהל רק בחדרי הישיבות. חלק מהמחלוקות הגיעו לבתי המשפט באיטליה ובלוקסמבורג.
לאונרדו מריה מצדו ערער על זכאותו של בזיליקו עצמו להחזיק ב-12.5% מ-Delfin.
במכתב ששלח לקראת האספה השנתית הזהיר בזיליקו כי "המבוי הסתום" בתוך המשפחה מסכן את עתידה של חברת ההחזקות. הוא הציע ליצור אפשרות יציאה לבעלי מניות שמעוניינים בכך, באמצעות מכירת חלק מההשקעות הפיננסיות של Delfin, תוך שמירה על הנכס המרכזי - האחזקה ב-EssilorLuxottica.
לאונרדו מריה התנגד להצעה. בתגובה שפורסמה בתקשורת הוא טען כי מהלך כזה עלול לפגוע במורשת שהותיר אביו.
העימות בין היורשים מתרחש על רקע סיפור חיים יוצא דופן של מייסד האימפריה. דל וקיו, שנולד בשנת 1935 וגדל בבית יתומים במילאנו, הקים בשנות ה-60 את Luxottica כחברה שייצרה רכיבים לתעשיית המשקפיים.
עם השנים הוא הפך אותה לענקית עולמית, רכש מותגים בהם Ray-Ban ו-Oakley, וב-2018 הוביל את המיזוג עם Essilor הצרפתית, שממנו נולדה EssilorLuxottica.
שניים מהיורשים הבולטים במאבק הנוכחי, לאונרדו מריה ורוקו בזיליקו, מייצגים גישות כמעט הפוכות.
לאונרדו מריה בחר בנוכחות ציבורית גבוהה בהרבה מזו שאפיינה את אביו. באמצעות משרד ההשקעות המשפחתי שלו הוא השקיע בין היתר בתחום התקשורת, המסעדנות ומועדוני הבילוי. במקביל, חייו האישיים זכו לאורך השנים לסיקור נרחב בצהובונים באיטליה.
"נולדתי עשיר, ובאיטליה רואים בזה נטל, אבל יש הבדל בין ירושת עושר לבין קבלת אחריות", אמר ביולי כשקיבל תואר כבוד. "ירושה ניתנת לך; אחריות היא משהו שאתה יוצא ולוקח על עצמך".
הוא מתגורר בארצות הברית ולאחרונה עזב את EssilorLuxottica. במסגרת תפקידו בחברה הוא הוביל את פעילות המחשוב הלביש ומילא תפקיד מרכזי בשיתוף הפעולה עם Meta בתחום המשקפיים החכמים.
למרות השאיפות של לאונרדו מריה להגדיל את כוחו ב-Delfin, הוא הביע בעבר תמיכה ברורה במילרי. על פי הפייננשל טיימס, במרץ הוא כינה אותו "השומר" של מורשתו התעשייתית של אביו ואמר כי הוא "סומך לחלוטין על מילרי שיממש את חזונו של אביו".
אלא שמילרי עצמו מוצא את עצמו כעת בעמדה מורכבת. מצד אחד הוא נדרש לנווט בין הצדדים השונים במשפחת דל וקיו, ומצד שני עליו להמשיך לנהל את EssilorLuxottica, קבוצה שהמבנה הצרפתי-איטלקי שלה דרש מלכתחילה איזון עדין בין מוקדי כוח שונים.
הכסף הגדול והבנקים באיטליה
אחד ממוקדי המחלוקת המרכזיים הוא הכסף שמגיע לבעלי המניות. Delfin מרוויחה כ-1.5 מיליארד אירו בשנה, אולם מחלקת לבעלי המניות רק את שיעור המינימום המחייב - 10% מהרווחים.
על פי הפייננשל טיימס, אנשים המקורבים ל-Delfin טענו כי הגדלת הדיבידנדים עשויה לסייע ללאונרדו מריה להתמודד עם חובות בנקאיים בהיקף של כמיליארד אירו, שנצברו בעקבות השקעות שביצע מחוץ ל-Delfin.
אלא שבעלי מניות אחרים, ובהם כאלה שמעוניינים למצוא דרך לצאת מהשותפות המשפחתית, מתנגדים להגדלה משמעותית של החלוקה. מבחינתם, סוגיית הדיבידנד היא חלק ממשא ומתן רחב בהרבה על עתיד החברה ועל השליטה בה.
למבוי הסתום יש משמעות גדולה במיוחד בשל האחזקות של Delfin במערכת הפיננסית האיטלקית.
החברה מחזיקה ב-10% מחברת הביטוח Generali, בכמעט 3% מ-UniCredit וב-17.5% מ-Monte dei Paschi di Siena. את חלקה ב-MPS קיבלה במידה רבה בתמורה לאחזקה שהייתה לה ב-Mediobanca, לאחר שהבנק הטוסקני השתלט בשנה שעברה על יריבו.
כעת המערכת הבנקאית באיטליה נמצאת בעיצומה של תקופת מיזוגים ומאבקי שליטה, והעמדה של Delfin עשויה להיות משמעותית.
אם Intesa Sanpaolo תצליח במהלך להשתלטות על MPS, Delfin עשויה למצוא את עצמה עם אחזקה של 3%-4% בבנק הגדול ביותר באיטליה.
במקביל, מנכ"ל MPS לואיג'י לובאליו בוחן עסקאות חלופיות במטרה להדוף את ניסיון ההשתלטות העוין. במצב כזה, התמיכה של Delfin עשויה להפוך לגורם מכריע בקביעת התוצאה.
אפשרות אחרת היא מכירת חלק מהאחזקות. אולם גם תרחיש כזה אינו פשוט. מדובר בנכסים שנתפסים ברומא כבעלי חשיבות אסטרטגית, ולכן מכירה מהירה שלהם עלולה להפוך גם לסוגיה פוליטית.
אנליסטים מעריכים כי בטווח הארוך Delfin עשויה להידרש לצמצם את תיק הנכסים שלה ולגבש זהות אסטרטגית ברורה יותר, במיוחד אם החברה לא תצליח לשחזר את ההנהגה שאפיינה אותה תחת המייסד.
על פי הפייננשל טיימס, דה מאסיס אמר: "דלפין עשויה להעדיף לממש נכסים, לגבש לעצמה זהות ברורה יותר וגם לצמצם את החשיפה שלה לסוגיות רגישות מבחינה פוליטית, משום שלאונרדו דל וקיו כבר איננו". לדבריו, "אין לו כפילים בתוך המשפחה".
על פי הפייננשל טיימס, עורך דין ממילאנו שביקש להישאר בעילום שם אמר כי החקירה עלולה להפוך את האחזקה של Delfin בבנק הטוסקני "ממנוף אסטרטגי למקור של חשיפה משפטית ותדמיתית עבור האיש שמופקד על שימור מורשתו של דל וקיו".
עבור בני המשפחה, מכירת נכסים עשויה לפתור לפחות חלק מהבעיות: היא תספק נזילות ותאפשר לחלק מהיורשים לצמצם את התלות ההדדית שנוצרה בעקבות מבנה הבעלות ב-Delfin.
אבל מבחינת עולם העסקים האיטלקי, השאלה הגדולה יותר היא האם חברת ההחזקות שהייתה במשך שנים אחד ממוקדי הכוח החשובים במדינה תוכל לחזור לקבל החלטות אסטרטגיות ארוכות טווח.
על פי הפייננשל טיימס, דה מאסיס סיכם כי יורשיו של דל וקיו "שונים מאוד מאביהם המנוח". לדבריו, "ולכן גם המבנה צריך להשתנות. אחרת נוצר נתק".
התרעות פיקוד העורף