במשך שנים רבות, השיח הציבורי והכלכלי במערב התרכז בשאלה למי יש יותר מכרות ובאיזה שטח אדמה טמונים החומרים. זו הייתה טעות אסטרטגית קשה. האתגר האמיתי אינו טמון בעצם הכרייה במעלה הזרם, אלא במה שקורה לאחר מכן, הפיכת העפרה הגולמית והמלוכלכת לחומר בדרגת טוהר תעשייתית.
האימפריה הסינית
בנקודה זו בדיוק נוצר המונופול הסיני. דרך מדיניות תעשייתית ארוכת טווח, השקעות עתק בתשתיות כימיות מורכבות ונכונות לספוג מחירים סביבתיים כבדים, בייג'ינג ביססה שליטה כמעט מוחלטת בשלבי העיבוד והזיקוק. המספרים מדברים בעד עצמם, בעוד שכריית חומרי הגלם מפוזרת יחסית ברחבי העולם, סין מזקקת כ-85% עד 90% מהיסודות הנדירים, כ-76% מהקובלט, כ-65% מהליתיום, וכ-98% מהגרפיט.
משמעות הדבר היא שגם כאשר כורים ליתיום באוסטרליה או קובלט בקונגו, החומרים הללו חייבים לעבור ברוב המקרים בבתי הזיקוק של סין לפני שיוכלו להגיע למפעלים במערב.
החולשה המערבית הזו הפכה לאחרונה לכלי נשק גיאופוליטי. כאשר בייג'ינג החילה בקרות ייצוא על מינרלים חיוניים כמו גליום, גרמניום וגרפיט, מחיריהם במערב זינקו פי כמה בהשוואה למחירם המקומי בסין. בטווח הקצר, היכולת להחליף מינרלים אלו בתהליכי הייצור המתקדמים שואפת לאפס.
המינרלים יתייקרו- הטכנולוגיה תעקוף
ניתוחים של קרן המטבע הבינלאומית וסוכנות האנרגיה הבינלאומית מעריכים כי הפרעה ממושכת באספקת יסודות נדירים ומזוקקים עלולה לגרום לאובדן תוצר מקומי גולמי של עד 1.8% בכלכלות המפותחות, ובתרחיש של פיצול מלא למאבקים גיאופוליטיים, מחירי המינרלים המזוקקים מחוץ לסין יזנקו בשיעור של עד 300%, דבר שיקפיץ את מחירי הסוללות ב-40% עד 50%.
כדי לנטרל את הסכנה הזו, המערב מתחיל להתעורר ומבין שאין די בהקמת מכרות חדשים, אלא יש צורך בבניית יכולות זיקוק עצמאיות ובחדשנות טכנולוגית. בארצות הברית, למשל,ישנו סעיף בחוק המעניק זיכוי מס ייעודי של 10% מעלות הייצור, אך מתנה זאת באופן מפורש בתהליכי עיבוד וזיקוק המוסיפים ערך, תוך החרמת כרייה גולמית בלבד.
במקביל, מפותחים מנגנוני הגנה מבוססי שוק כמו "מחיר רצפה ותקרה" וחוזי הפרשים המבטיחים את שרידותם הכלכלית של בתי זיקוק מערביים מול הצפות שוק ומלחמות מחירים מתוכננות. במקביל, הטכנולוגיה מציעה נתיבי עקיפה, שיטות כמו הפקת ליתיום ישירה (DLE) מקצרות את זמן העיבוד משנתיים לשעות ספורות בלבד, ומחזור מאפשר להפיק מתכות בדרגת טוהר גבוהה ישירות מסוללות ומנועים משומשים. לצד זאת, בריתות רב-לאומיות ויוזמות פועלות לסייע למדינות מתפתחות להקים בתי זיקוק בשטחן, במקום לייצא עפרה גולמית בנזיד עדשים.
בשורה התחתונה
מה כל זה אומר עבורנו, האזרחים הקטנים והמשקיעים הפרטיים? ראשית, ברמת האזרח והצרכן, חשוב להבין שאירועים גיאופוליטיים במזרח הרחוק או שיבושים בשרשראות אספקה כימיות אינם מושגים מופשטים. הם מתורגמים באופן ישיר להתייקרות של רכבים חשמליים, מוצרי אלקטרוניקה, ואפילו של חשמל נקי. האינפלציה הכלכלית של השנים הקרובות תהיה מושפעת במידה רבה מיכולתו של המערב לייצב את שרשראות הערך של הזיקוק.
שנית, כמשקיעים, הלימוד המרכזי כאן הוא ההבחנה החיונית בין חומר גלם גולמי לבין ערך מוסף. בעוד שטון עפרת בוקסיט גולמית נמכר בכ-65 דולר בלבד, טון אלומיניום מזוקק ומעובד מגיע למחיר של מעל 2,300 דולר. השקעה בחברות שרק "חופרות באדמה" ללא יתרון טכנולוגי בזיקוק או ללא הגנה רגולטורית מציבה את המשקיע בחשיפה גבוהה לתנודתיות מחירים חריפה.
לעומת זאת, חברות המפתחות טכנולוגיות עיבוד מתקדמות (כמו DLE ומחזור), או חברות המשתלבות בתמריצי המס וההסכמים הממשלתיים לבניית עצמאות זיקוק במערב, ממוקמות בנקודה אסטרטגית חזקה בהרבה. הבנת המפה של שלב העיבוד, ולא רק של שלב הכרייה, היא המפתח לזיהוי הסיכונים וההזדמנויות הכלכליות בעידן של מאבק גיאופוליטי על המינרלים הקריטיים.
התרעות פיקוד העורף