לדברי אשבאכר, ההערכה הנוכחית של הסוכנות היא שאירופה תתמודד עם מחסור במשגרים סביב שנת 2030. ב-ESA בוחנים כעת את היקף צורכי השיגור הצפויים בשנים הקרובות, כאשר לפי התחזיות שיא הביקוש עשוי להגיע בשנים 2029–2031.
המהפכה שהובילה SpaceX באמצעות טילים רב-פעמיים גם הורידה משמעותית את עלויות השיגור והחריפה את הלחץ על תעשיית החלל האירופית. אשבאכר אמר כי בכוונתו להעלות את הסוגיה בפני המדינות החברות ב-ESA, במטרה להבטיח שאירופה תוכל לשגר את הלוויינים שלה באמצעות משגרים אירופיים.
הצורך צפוי לגדול בשנים הקרובות. אירופה מתכננת לשגר שורה ארוכה של לוויינים ומשימות עבור מערכות מרכזיות, ובהן מערך הלוויינים הרב-מסלולי Iris², מערכת הניווט Galileo ורשת תצפיות כדור הארץ Copernicus. במקביל, מדינות ובהן גרמניה מקדמות מערכי לוויינים לאומיים, ו-ESA מפתחת גם לוויינים עבור משרדי ביטחון במדינות כמו יוון, ספרד ופולין.
אלא שהשאיפות האירופיות נתקלות במגבלות של תעשיית השיגור המקומית. יצרנית המשגר הכבד Ariane מנסה בשנים האחרונות להתאושש מעיכובים בפיתוח Ariane 6. הדגם החדש לא היה מוכן בזמן להחליף את קודמו, ששיגורו האחרון התקיים ב-2023, והפער שנוצר אילץ את אירופה להסתמך במשך תקופה על SpaceX.
אירופה החזירה לעצמה יכולת גישה עצמאית לחלל ביולי 2024, עם שיגור Ariane 6, ובדצמבר אותה שנה חזר לפעילות גם המשגר האיטלקי הקטן יותר Vega-C.
כעת בוחנת ESA כיצד להגדיל את קצב הייצור והשיגורים. הסוכנות ביקשה מהחברות האירופיות להעריך כמה יעלה להרחיב את התוכניות הקיימות. במקרה של Ariane 6, נבחנת האפשרות להגדיל את הקצב המתוכנן מכ-9–10 משגרים בשנה לכ-15. דיונים דומים מתקיימים גם בנוגע ל-Vega-C.
ההערכות שיוגשו ישמשו את ESA בהחלטה האם להזרים מימון נוסף, כדי לגשר על המחסור הצפוי ולהגדיל את יכולות השיגור של אירופה במהלך העשור הבא. לדברי אשבאכר, ההחלטות שמתקבלות כיום נועדו לעצב את יכולותיה של אירופה עד שנת 2035.
התרעות פיקוד העורף