לפי סוכנויות הידיעות, היקף הסחר בין טורקיה לאיראן עמד ב-2025 על כ-5.5 מיליארד דולר. מעבר לסחר במוצרים, איראן היא גם ספקית אנרגיה חשובה: בשנה שעברה היא סיפקה כ-7.6 מיליארד מטרים מעוקבים של גז טבעי - כ-13% מיבוא הגז של טורקיה. עבור כלכלה שמתמודדת עם אינפלציה גבוהה ותלות משמעותית ביבוא אנרגיה, פגיעה בזרם הזה עלולה לייקר עוד יותר את עלויות האנרגיה.
אלא שהקשר בין המדינות לא הסתכם לאורך השנים בסחר רגיל. במשך יותר מעשור הייתה טורקיה אחת התחנות המרכזיות במסלולים שבאמצעותם הצליחה איראן לעקוף חלק מהסנקציות האמריקאיות, כשהפרשה המוכרת ביותר הייתה זו של הבנק הממשלתי הטורקי Halkbank.
לפי כתב האישום שהגישה ארצות הברית, הכנסות ממכירת נפט וגז איראניים לטורקיה הופקדו בחשבונות בבנק, ומשם הומר חלק מהכסף לזהב ולמזומן באמצעות חברות חלפנות וחברות קש. כאשר ארצות הברית הידקה את המגבלות על מסחר בזהב, נעשה לפי התביעה גם שימוש בעסקאות מזון ותרופות פיקטיביות כדי להציג העברות כספים כפעילות הומניטרית המותרת תחת הסנקציות.
בסך הכל, לפי התביעה האמריקאית, במסגרת המנגנון הועברו כ-20 מיליארד דולר. בשנים האחרונות המשיך משרד האוצר האמריקאי להטיל סנקציות על חברות וגופים שפעלו מטורקיה וסייעו, לטענתו, לרשתות פיננסיות איראניות.
אבל כעת המצב יצטרך להשתנות. אם עד היום אנקרה הצליחה במידה רבה ללכת בין הטיפות: לשמור על יחסים כלכליים עם איראן, להתנגד לחלק מהמדיניות האמריקאית כלפיה, ובאותו זמן להמשיך להיות חברה בנאט"ו ולשמור על גישה למערכת הדולר. מדיניות "אפס הזליגות" שמציג כעת ממשל טראמפ נועדה לצמצם את המרחב הזה.
בנק טורקי, חברת ספנות או גוף מסחרי שימשיכו לפעול מול איראן עלולים לאבד את הגישה לדולרים ולמערכת הפיננסית האמריקאית. עבור מרבית החברות הטורקיות הגדולות הבחירה בין עסקים עם איראן לבין גישה למערכת הפיננסית העולמית אינה באמת בחירה - וזו בדיוק המטרה של טראמפ.
טראמפ לא רוצה לשלוח חיילים כדי "לשכנע" את טורקיה לנתק מחר בבוקר את כל קשריה עם איראן. הוא רק צריך להפוך כל עסקה עם טהרן למסובכת, יקרה ומסוכנת מספיק כדי שחברות ובנקים טורקיים יעשו את החישוב בעצמם. אחרי שנים שבהן הגבול הטורקי היה אחד מצינורות החמצן הכלכליים של איראן, ארדואן יצטרך סוף סוף להחליט כמה שווה לו הקשר עם איראן, וכמה הוא מוכן לסכן כדי לשמור עליו.
התרעות פיקוד העורף