ביום שישי האחרון, עם סגירת המסחר בבורסת הונג קונג שבה היא נסחרת, עמד מחיר המניה על 31.02 דולר הונג קונגי, מה שמעניק לחברה כולה שווי של כ-16 מיליארד דולר - פחות משישית מאותם מאה מיליארד שרק לא מזמן היא הבטיחה למשקיעים. איך מוחקים יותר מ-80 מיליארד דולר בכמה שנים? ולמה היא נסחרת דווקא בהונג קונג? מסע קצר אל העבר יגלה ששתי השאלות האלו קשורות אחת בשנייה.
שיין הוקמה ב-2008 בסין, ובהמשך העבירה את המטה שלה לסינגפור. היא לא פעלה כמו רשת אופנה רגילה. במקום קולקציות עונתיות גדולות, היא זיהתה במהירות מה נמכר ברשת, ייצרה בכמויות קטנות, בדקה את הביקוש, ורק אז הגדילה ייצור. בתקופת הקורונה, כשהצרכנים עברו לקניות אונליין וסרטוני "Shein haul" הציפו את הרשתות, המודל הזה הפך אותה לשם עולמי.
אבל היתרון התפעולי הפך בהדרגה גם למקור הסיכון. שיין ספגה ביקורת על שרשרת האספקה, תנאי העבודה, ההשפעה הסביבתית והמודל של משלוחים זולים בהיקף גדול. במקביל, המתיחות בין סין למערב סיבכה את הדרך שלה לבורסה. הנפקה אפשרית בניו יורק נתקלה בבדיקות ובלחצים רגולטוריים, וגם האפשרות להנפיק בלונדון לא יצאה לפועל.
בסופו של דבר שיין הגיעה לבורסה בהונג קונג בתחילת ספטמבר 2026, אבל היא הגיעה אליה חבוטה ומרוטה עם הנפקה שתומחרה לפי שווי של "רק" כ-27 מיליארד דולר - כרבע מהשווי שיוחס לחברה בשיאה. נכון, עדיין מדובר בסכום אסטרונומי שמיצב אותה כאחת ההנפקות הגדולות בהונג קונג השנה, אבל קו המגמה היה ברור והוא לא בישר טובות למשקיעים רק בשבוע האחרון היא איבדה כ-11.6%, ומאז ההנפקה היא כבר ירדה בכ-36%.
יש לזה הרבה סיבות, בין היתר הדוחות הראשונים כחברה ציבורית שהיו חלשים - ההכנסות ברבעון השני עלו בשיעור כמעט אפסי, והרווח המתואם נחתך בכשני שלישים. בארה"ב ובאירופה, שני שווקים מרכזיים עבורה, נרשמה ירידה בהכנסות – אבל הסיבה העיקרית גדולה יותר מהסיפור של חברה אחת – בין אם היא שווה מאה מיליארד דולר או רק 16.
במשך שנים נהנו חברות סחר מקוון גלובליות משרשראות אספקה זולות, משלוחים בינלאומיים נוחים ופטורים שאפשרו להעביר לצרכנים חבילות קטנות במחירים נמוכים. כעת מדינות בארה"ב ובאירופה מצמצמות את הפטורים האלה, בוחנות מחדש את המיסוי על יבוא זול, ומנסות להגן על קמעונאים מקומיים ועל הכנסות ממכס. עבור חברה שהתרגלה לשלוח מוצרים זולים ישירות לצרכן, כל שינוי כזה פוגע בליבת המודל. לכך נוספו גם שיבושים לוגיסטיים ועלייה בעלויות ההובלה – שיבושים שאנחנו מכירים בתור "שאגת הארי" - שהפכו את היתרון של מחיר נמוך לקשה יותר לשימור.
בסופו של דבר, שיין לא קרסה כחברה. היא עדיין מוכרת בהיקפים גדולים, עדיין חזקה בקרב צרכנים צעירים, ועדיין יודעת לזהות טרנד מהר יותר מרוב המתחרות. אבל המעבר לבורסה החליף את השאלה: במקום "כמה מהר היא יכולה לגדול", המשקיעים שואלים עכשיו "כמה זה באמת משתלם" – ואם לשפוט לפי התגובה שלהם לדוחות האחרונים, אז מסתבר שהם לא אוהבים את התשובה.
התרעות פיקוד העורף