אחרי שכבר סיימנו את הריאיון, דדי פרלמוטר ביקש ממני בהודעת טקסט להוסיף משהו. “כשדיברנו על התחושות שלי בגלל הסיפור עם אחי, הייתי צריך להדגיש שנושא שחרור החטופים, עד האחרון שבהם, הוא נושא מוסרי עליון. אמי, שהייתה ימין ממש, לוחמת אצ"ל, חיוותה את דעתה עוד בנושא גלעד שליט ואמרה שחייבים לעשות הכל למען שחרורו. די ברור לי מה היא הייתה אומרת היום".
אף שחלפו כבר יותר מ־50 שנה מאז, נדמה שפרלמוטר (71) עדיין חי את נפילתו של עמי, אחיו הגדול, במלחמת יום הכיפורים. מי שהיה סגן נשיא בכיר באינטל, שעומד בראש הוועדה להגדלת ההון האנושי בהייטק, ושמכנה את עצמו “יזם חברתי וטכנולוגי” - מיעט לדבר עליו במהלך השנים. גם עכשיו המילים כבדות על לשונו, כאילו ממאנות לצאת החוצה. הרבה יותר קל לו להתבטא בכתב.
ב־4 באפריל 2023, כשאיש עוד לא דמיין איזה אסון נוראי נעבור בעוד חצי שנה, כתב פרלמוטר לאחיו שנפל: “20 השנים שבהן היינו יחד, חלקנו חדר ולקחת אותי איתך כמעט לכל מקום שבו הלכת, הם זיכרונות טובים עבורי. כאשר הזיכרונות של משובות הילדות והנעורים שחלקנו, חולפים במוחי, הם מעלים חיוך על שפתיי עד שהדמעות חונקות את גרוני, והחיוך נעלם”.
7 באוקטובר זרק אותו בחזרה לשם. “כשהתחילו לדבר על חטופים זה משך אותי למטה”, הוא נזכר. “כאילו קשרו לי את הרגליים וחיברו אליהן אבן כבדה. ביום כיפור הייתי בן 20 ואחי בן 23. הייתי אז בקורס קצינים, עמי הגיע לביקור והיה אמור לחזור ללימודי הארכיטקטורה בפירנצה. לא שמעתי כלום מהבית. תיארתי לעצמי שהוא ואבא גויסו, ושכל אחד רץ בשוחות שלו.
“הגעתי הביתה כמה ימים אחרי שהמלחמה נגמרה. ההורים שמחו לראות אותי, אבל לא שמעו ממנו כלום. היה אז בלגן גדול ורמת התקשורת הייתה אחרת, אבל הנחנו שהוא בתעלה. אחרי עוד כמה ימים התחילו לנסות לברר מה קורה איתו, אבל בצבא של אז לא ידעו יותר ממה שידעו בצבא של היום.
“ההורים רצו עם תמונה שלו לבתי החולים, הפעילו קשרים, דיברו עם שכנים שהיו קצינים בכירים, ואז אבא הגיע למישהו שהיה מ”פ היחידה שלו ונפצע, והוא אמר שהם הגיעו לסואץ ביום האחרון של המלחמה. חודש וחצי אחריה, אבא הגיע לחזית בסואץ כדי לחפש אותו. כמה חיילים שכבר ידעו מה עלה בגורלו - התחמקו. התברר שהם נפלו למארב של קומנדו מצרי, היו הרוגים ופצועים בכוח, והמפקדים קיבלו החלטה לפנות רק את הפצועים ולהשאיר את ההרוגים מאחור.
“אני לא כועס על אף אחד, כי כנראה לא הייתה להם ברירה, הם היו חייבים להציל את מי שנותר בחיים”, אומר פרלמוטר. “חילוץ הגופות היה דרך הסכם ההפרדה עם המצרים. במשך 67 ימים, עד שגופתו הוחזרה, לא ידענו מה עלה בגורלו. אני לא השליתי את עצמי. ידעתי שבסואץ לא נלקחו שבויים. כך גם אצל אבא. אצל אמא אני לא יודע. הם מהדור שלא שיתף כדי לא להעציב את הילדים. לכן כל כך קשה לי לראות את משפחות החטופים והחללים.
“בלתי נתפס בעיניי שהמצב שבו גורמים מדיניים וצבאיים לא עמדו במשימותיהם - חוזר על עצמו. שאותו סרט רע קורה פעמיים. רק שבתקופה ההיא הממשלה והצמרת הצבאית סיימו את תפקידם. העם בחר שוב בגולדה ב־1 בינואר 1974, ובאפריל, אחרי פרסום דוח אגרנט שלא אמר עליה דבר, היא התפטרה ולקחה אחריות. היום זה כבר לא קורה”.
כששאלתי אם נפגש עם משפחות החטופים, הוא ענה בכנות שלא היה מסוגל. מאז 7 באוקטובר העמיק את הפעילות שלו בנושאי חינוך וטכנולוגיה. “התנדבתי קצת יחד עם אשתי חיה ותרמנו הרבה. השתתפנו בפעילות של אינטל בבית ספר של מפונים באילת ונפגשנו עם הורים וילדים. אנחנו מנסים לקדם את נושא חינוך הדור הצעיר, ולהמשיך לתחזק את החברות העסקיות שאני מעורב בהן בזמן המלחמה, כי החזית הכלכלית היא מאוד חשובה, ההייטק הוא מקור הכסף הגדול של מדינת ישראל, וצריך להשקיע בו”.
צורך אקוטי בעובדים
פרלמוטר הוא יו”ר חברת ההייטק טרמאונט, חברה ירושלמית שפיתחה פתרון לחיבור סיבים אופטיים לשבבים, ויו”ר חברת וויביט נאנו, המציעה חלופה לפלאש ונסחרת בבורסה האוסטרלית. לפני כמעט ארבע שנים הוא מונה לעמוד בראש הוועדה להגדלת ההון האנושי בהייטק. הוגשו מסקנות, רובן לא מומשו. לפני חודש פרסמה הוועדה שלו דוח מעקב מטריד, שלפיו מספר המועסקים בהייטק, שהיה אמור לעלות בעת הזו מ־14.9% ל־16%, ירד ל־14.7%.
“הצורך בעוד עובדים בהייטק הוא אקוטי”, הוא מסביר. “כשקיבלנו את המנדט, הרחבנו את סמכויות הגדרת ה’טק’ גם למי שעובדים בטכנולוגיה בתעשייה שאינה טק, כמו הבנקים למשל. כלקוחות הקצה אנחנו מכירים בעיקר את האפליקציה, אבל בצד השני שלה יש מערכת שלמה שיודעת להזין את הנתונים ולעבד אותם באמצעות מערכות מתוחכמות. וכמו בבנקים, כל תשתית של גוף עסקי היא מבוססת מחשב בתהליכי קבלת החלטות, עיבוד נתונים, תקשור עם לקוחות, מעבר של כסף. הדיגיטציה, שמדינת ישראל נשרכת בה מאחור יחסית לעולם, דורשת יכולת והון אנושי מיומן”.
“הוועדה הגדירה איך מערכת החינוך צריכה לפעול כדי להכשיר את דור העתיד, ויש צורך בהכנסת תוכניות הכשרה בשלבים יותר מאוחרים, כשהצבא הוא גוף הכשרה לא רע - והאקדמיה קריטית. עכשיו נכנסת לחיינו הבינה המלאכותית, ורוב האנשים לא מכירים אותה וזקוקים להכשרה מסודרת. הגדרנו סט של מיומנויות וידע, כי ידע זה לא רק מתמטיקה 5 יחידות.
“שאלנו את עצמנו איזה סוג של מקצועות שנלמדו בבית הספר הביאו עובדים להייטק, ומצאנו מתמטיקה, פיסיקה, מדעי המחשב, אנגלית ברמה גבוהה מאוד וסט של מיומנויות כמו למידה עצמאית, עבודה בקבוצה והתמודדות עם בעיות פתוחות. אני מאמין גדול בלימודי מדעי הרוח, לימוד של דרכי חשיבה”.
“וזה לא רק הייטק”, הוא מדגיש. “בהייטק היה לנו את הלוקסוס לבחור את העובדים שלנו בפינצטה, אבל זה נכון לכל המקצועות שמשתנים בהשפעת הבינה המלאכותית. לא כל הדיוט יכול ללמוד מתמטיקה עם CHAT GPT. הייתי בביקור ביחידה טכנולוגית, ואחד המדריכים סיפר שהוא נתן להם ללמוד לבד עשרה קורסים, אבל אי אפשר לעשות את זה בלי מנטורים, שגם אותם אפשר להביא מבחוץ למערכת החינוך”.
על אינטל, שם רשם קריירה ענפה, יש לו בטן מלאה. "זה נושא עצוב ולא פשוט", הוא מודה. "השקעתי באינטל 30 שנים מחיי ואני די כועס. הייתה שם סדרה של כשלים, שחלקם נגועים בהיבריס: 'אנחנו הכי טובים וחכמים, ואף אחד לא יפתיע אותנו', אבל למתחרים יש אינטרס להפתיע. הם איבדו את הפרנויה, חשבו שאם יש אנשים טובים וחכמים, אז לא צריך להיות פרנואידים. גרוב (אנדי גרוב, המנכ"ל המיתולוגי של אינטל, ל"ר) היה מתעצבן אם היו אומרים לו שהכל טוב".
“צריך הסכמה רחבה"
לא רק מצב החינוך מדיר שינה מעיניו, אלא גם חזרתה לשולחן של הרפורמה המשפטית. “מפריע לי שתהליכים כאלה נעשים בכיפוף ידיים ולא בשיח. בהפרדת רשויות, מינוי שופטים ומערכת היחסים בין הדרג הנבחר למבצע, צריך הסכמה רחבה, ולא ב”אנחנו נבחרנו, ואנחנו נשנה את הדברים כראות עינינו”. כתוצאה מזה, הדיון הופך מענייני ליצרי. אני קורא הרבה היסטוריה, וכשהאיזון בין המערכת הביצועית למחוקקת מופר, לא יוצאים דברים טובים. בסוף הקטסטרופה מגיעה”.
אצבע בסכר
אני שואלת את פרלמוטר איך הוא רואה את השנים הקרובות כאן. הוא עונה שהוא לא יודע להגיד. “האם מדינת ישראל יכולה להראות צמיחה בחמש השנים הקרובות? כן. האם יהיו קבוצות באוכלוסייה שיסבלו מאוד בתקופה הזאת? כן. אני לא רואה איך זה מטופל על ידי הממשלה. להחלטות הפוליטיות יש השפעה על יחסינו עם העולם ועל הכלכלה. רוב ההשקעות בישראל מגיעות מאירופה וארה”ב.
“אם מסיבות פוליטיות ישראל היא לא יעד מועדף להשקעה, ואין פה הון אנושי ואקוסיסטם של חדשנות, אז המשקיעים ילכו למקומות אחרים. אני מודאג בגלל המצב הביטחוני, הנושא הדמוקרטי, הכלכלה. יש הרבה מאוד מה לעשות, וצריך לפחות לנסות להחזיק את האצבע בסכר”.
“מאז שהלכת, הרבה השתנה כאן”, כתב פרלמוטר לאחיו עמי במלאת 50 לנפילתו. “ליאור ואני כבר כמעט בגיל של סבא, עשינו לא מעט דברים. נולדו ילדים ונכדים שעדיין קשה לי לספר להם עליך. הם הביאו לנו המון שמחה, וגם לאמא ואבא הם העלו חיוך על הפנים. ‘מאז שהלכת, הרבה השתנה כאן. זהו זמן שיגעון, מהומה עד אין קץ’, כדברי השיר.
“לצערי, מצבה של מדינת ישראל, שאתה והרבה אחרים הלכתם למלחמה איומה בלי לשאול שאלות ולא חזרתם - הוא לא משהו שאני שמח לספר לך עליו. את המוטל עליך עשית מתוך צדקת הדרך, אבל לא אהבת את שירותך הצבאי. הייתה לך נפש חופשית, ואהבת את החיים ורצית שלום לכולם.
“לצערי עקרון השוויון, הערבות ההדדית, החתירה לאחדות והשאיפה לשלום, ובעיקר האמון בין העם לממשלה, החלו להתערער כבר אז, והיום סופגים מכות אנושות. אני מקווה שיום הזיכרון הזה ייתן קריאת השכמה לשינוי כיוון. באהבה, כאב וגעגועים, תמיד אחיך”.
התרעות פיקוד העורף