ובכל זאת, זה לא מנע מחבר הכנסת הנכבד לבקש מועדת הכלכלה לקיים היום (שני) דיון מיוחד ב"מצוקה" שעלתה מהשטח. איזו מצוקה אתם שואלים? האם זו מצוקת החטופים שנמקים בשבי החמאס? מצוקת המשפחות שבתיהם נהרסו במלחמה? או יודעים מה, אפילו אם נלך לשיטתו, האם זו "מצוקת" בחורי הישיבות שעליה יצא כל הקצף? לא ולא, מדובר בלא פחות, ואני מצטט, "מצוקת מחירי התחבורה הציבורית בבית עילית".
אל תבינו אותי לא נכון, אני לא מזלזל באף שקל וברור לי ש-88 שקל לילד, במשפחה שבה יש כמה וכמה ילדים, הם בהחלט סכום שמורגש בכיס בסוף החודש. ייתכן אפילו שיש מקום לשינוי בהגדרות, אינני בקיא במה שהיה ובסיבה שבגינה נקבע שעיר מסוימת היא באזור 1 ועיר אחרת באזור 2, אבל עדיין המרחק מכאן ועד מצוקה הוא גדול – בוודאי ובוודאי כאשר יש לא מעט חרדים שמתגוררים בירושלים, בני ברק או אשדוד ומשלמים את התעריף הגבוה ואצלם לא שמענו על מצוקה שכזו. מדובר כנראה בתופעה ייחודית לתושבי ביתר עילית.
ומכיוון שלמדינה אין עץ כסף, הסבסוד הזה יוצא ישירות מהכיס שלנו – משלמי המיסים. 17 מיליארד רק בשנת 2025, וסכום כנראה גדול אפילו יותר בשנים הבאות. אבל משום מה, להתנתק מהסובסידיה המפנקת הזו לא נכלל ב"מרי האזרחי" של פרוש וחבריו. "בנקים"? כן. "חברות ענק?" בוודאי.
ואפילו המילה מלחמת אחים כאמור חזרה שם כמה וכמה פעמים, אבל עד שזה מגיע לפרה שאותה אוהבים לחלוב – משלמי המיסים. שם נגמר המרי האזרחי והם רצים לוועדת הכלכלה לבקש דיון מיוחד. רוצים ללכת עם האמת שלכם? תפאדל. אבל אל תאיימו במלחמת אחים ובמהומות ברחובות, ואז תבואו לצעוק "מצוקה, מצוקה" כשנוגעים לכם בדמי כיס.
התרעות פיקוד העורף