במקביל, עצם ההחלטה להעניק משקל שווה לבנק קטן ולבנק הפועלים או לאומי יוצרת מצג שאינו משקף את יחסי הכוחות האמיתיים בשוק. "מדדים רגילים מבוססים על חוכמת ההמונים – חברות גדולות מקבלות משקל גבוה משום שהן באמת שולטות בשוק. זה לא עיוות אלא שיקוף של המציאות הכלכלית", הוא אומר.
הבעיה הזו אמנם קיימת בכל מדדי המשקל השווה, אך בישראל היא בולטת במיוחד בגלל מספר המניות המצומצם. בארה"ב, במדד משקל שווה עם מאות מניות, כל חברה מקבלת משקל של אחוזים בודדים בלבד, כך שההשפעה שלה על התשואה מוגבלת.
בישראל לעומת זאת, כאשר במדד יש חמש מניות בלבד, כל אחת מהן מקבלת נתח של 20%. המשמעות היא שבנק קטן יחסית הופך מיד לגורם שקובע חמישית מהמדד כולו – מצג שמרחיק מהמציאות הכלכלית הרבה יותר מאשר מקרב אליה.
ברק מוסיף כי גם בהיבט של משקיעים זרים המהלך עשוי להיות בעייתי. לדבריו, משקיע שמחפש מדד ישראלי מצפה לראות מתאם גבוה למציאות הכלכלית המקומית, שבה הבנקים הגדולים מובילים את הענף. מדד שבו לבנק קטן יש אותו משקל כמו לפועלים או ללאומי עלול להרחיק משקיעים מהשוק הישראלי במקום לקרבם.
אבל בסוף השאלה הגדולה אינה אם עדיף להשקיע במדד במשקל שוק או במשקל שווה, אומר ברק, אלא האם נכון למשקיע להסתפק בפאסיביות מוחלטת. "מי שבוחר במדדים מקבל את מה שהשוק נותן – לטוב ולרע".
הוא מסיף, "מי שרוצה לייצר ערך אמיתי חייב להסתכל מעבר למבנה הטכני של המדד ולבחור מניות באופן מושכל. זה דורש הבנה עמוקה יותר מהמספרים היבשים, אבל גם פותח פתח להזדמנויות שלא קיימות במדד".
כך או כך, השקת המדדים החדשים היא ניסיון מעניין לגוון את ההיצע ולתת מענה לבעיה אמיתית של ריכוזיות במדדים. כעת נותר לראות האם המשקיעים יאמצו את הגישה החדשה – או שיעדיפו להישאר עם המדדים המסורתיים, או אפילו לבחור לנהל את השקעותיהם באופן אקטיבי יותר.
התרעות פיקוד העורף