בין טורנדו מגיפת הקורונה, סגירות, מלחמה והפחד מהתנכלויות אנטישמיות בפרויקטים ברחבי העולם, צדיק - רואה חשבון במקור - לא רק שומר על עסקיו בחיים, אלא מקפיד להרחיב את עיסוקיו גם אל מעבר לתחומי הקולינריה.
מגיל צעיר הוא גדל בסביבה שעסקה באירוח, חיבור בין אנשים ושירות מקצועי. “מה שלמדתי בבית זה שאם אתה רוצה לעשות משהו, צריך להצליח בו תוך שמירה על ערכים והגינות", הוא מספר. גישה זו הפכה מאוחר יותר לאבן יסוד בניהול המותגים והעסקים שלו. “כל חוויית ההוספיטליטי היא מה שמציל אותנו במערכת. אנחנו קודם כל מארחים, וזה מה שמחזיק אותי בעסק הזה גם כשהענף סוחף, מטורף וקשה, אך מתגמל. האתגרים רק התגברו בשנים האחרונות כאמור, עם הקורונה, המלחמה ועליית יוקר המחיה, במיוחד בתל אביב, איפה שענף המסעדנות מרגיש את כל הלחצים במלואם".
נלחם על כל שקל
באוקטובר 2023 קומראן אומנם נסגרה, אך כבר בימים הראשונים למלחמה הפך המטבח לפעיל מחדש, הפעם לשם הכנת ארוחות לחיילים. “היוזמה אפשרה גם לעובדים להרגיש שהם חלק ממאמץ בעל משמעות, ולא רק פסיביים בתוך המשבר. גם אחרי שהמסעדות נפתחו נשאר המטבח של קומראן להכין כל יום שישי ארוחות לחיילים, עד לסיום המלחמה לפני מספר שבועות".
להביא משהו אחר
צדיק מדגיש שהמסעדנות בעיניו היא הרבה מעבר למכירת אוכל. מדובר בחוויה כוללת: עיצוב, שירות, אווירה ויכולת ליצור קשר עם הלקוח. “אני לא מחפש רק למלא שולחן, אני מחפש ליצור זיכרון", הוא מצהיר. גישה זו מתבטאת גם בהפקות האירועים שהוא מנהל, שבהן כל פרט מהתאורה ועד המוזיקה נבחר בקפידה כדי להעצים את החוויה.
לדבריו, ענף המסעדנות בישראל מתמודד עם שינויים תכופים במחירי חומרי גלם, רגולציה משתנה ותחרות הולכת וגוברת. יחד עם זאת, הוא מזהה הזדמנויות בטכנולוגיה, חוויות מותאמות אישית ושירות איכותי. “אנחנו צריכים לא רק לשרוד, אלא גם להציע משהו חדש שימשוך לקוחות", הוא מסביר. “העדינות הזו, לדעת בדיוק מה להגיש ללקוח, לא להתפשר על האיכות בשום צורה, ובמקביל לשמור על המחיר - זו משימה לא פשוטה".
בא מאהבה
G27 היה הבייבי הראשון שלו, בית קפה ובייקרי בשכונת רמת חן שבה גדל. “פתחתי אותו בגיל 21 עם המון חלומות", הוא מספר, “ושלושה חודשים אחרי הפתיחה הבייקרי, שהפך בערב למסעדה איטלקית, נתקל בקורונה, והקורונה בסגר הראשון הייתה הלם גדול".
בזכות העובדה שהמאפייה נחשבה לעסק חיוני, הצליח צדיק להמשיך להפעיל אותה. “עבדתי שם לבד. קמתי ב-6:00 בבוקר, אפיתי, ניקיתי, סידרתי את החנות, קיבלתי לקוחות, הכנתי קפה, סגרתי את המקום בצהריים ושוב למחרת. זה נמשך בערך שלושה-ארבעה חודשים, רק כדי לשמור על התזרים ולא לדחות ספקים, רשויות או התחייבויות, כי אחרת פשוט היית קורס".
למרות הפיתוי לנסות תחומים אחרים - תואר בראיית חשבון וכמה עסקים בעניינים פיננסיים - הוא נשאר בעולם המסעדנות מתוך אהבה אמיתית לאירוח. “אני יוצא מהתחום הזה מתוך אהבה, אבל בנוסף אני גם מנהל כמה עסקים נוספים ומעורב במיזמים שונים, לא רק במסעדות". כיום יש לו צוות של כ-200 עובדים שמובילים את העסקים קדימה, מה שמאפשר לו להתפנות גם לפרויקטים נוספים. “זה נותן לי את החופש להתפתח לכיוונים אחרים, כמו עולם ההפקות לאומנים, שבו אני פעיל כבר שלוש שנים".
כמו משפחה
אפשר לומר הרבה דברים על בני הדור הזה, שיש כאלה הטוענים שהם לא אוהבים לעבוד ומעדיפים להיות נוודים דיגיטליים. צדיק רחוק מזה. הוא מתחיל את היום שלו בשעה 6:00 בבוקר ומסיים אותו בסביבות 1:00-2:00 בלילה. “אני משתדל שהעסקים שלי והמשרדים יהיו נורא קרובים זה לזה, כדי שאוכל לנהל ולקפוץ מדבר לדבר בלי לבזבז זמן מיותר", הוא מספר. “בסוף ניהול הזמן הוא קריטי. אני לפעמים אפילו לא מספיק להגיע הביתה ולעשות את המקלחת הזריזה לפני שמתחיל ערב בקומראן".
למרות השגרה העמוסה והידע האישי שלו, הוא מקפיד על ניהול פיננסי מדויק. “אני לא מתעסק בכל העולם הזה לבד. יש לי רואה חשבון שמסייע בכל הנוגע לעולמות הפיננסיים, וזה הרבה יותר חשוב מכל דבר אחר במסעדנות", הוא מציין. לדבריו, הידע והניסיון שרכש בתור סטאז'יסט ורואה חשבון העניקו לו כלים שמהם נהנה עד היום: “זה היה בית ספר שלא ניתן ללמד. הכלים האלה עיצבו אותי ואין לי על זה חרטה לרגע".
המשפחה שלו גם השפיעה על הבחירות שלו: “אני מגיע ממשפחה של עצמאים, אבל היא רחוקה שנות אור מהתחומים שאני נמצא בהם היום. אמא שלי היא שופטת ואבא שלי איש עסקים בתחום הביוטכנולוגיה. אם לא הם לא הייתי כאן היום". הוא מספר איך אמו עודדה אותו ללמוד ראיית חשבון ולהיכנס לעולם העסקים בצורה מסודרת: “היא אמרה לי: ‘זה עולם שאתה לא מכיר, תלמד ותרגיש מה נכון לך'. כך התחלתי מסלול חמש שנתי, עם סטאז', לא פשוט בכלל".
התרעות פיקוד העורף