מס רכוש חוזר למגזר הדרוזי: "פגיעה בבעלי קרקע פרטיים, זה יגביר את מצוקת הבניה"

על פי היוזמה הנדונה, המדינה בוחנת החייאה של מס רכוש בשיעור של כ־1.5% מערך הקרקע על קרקעות פנויות – לרבות קרקעות חקלאיות. מדובר במס שבוטל בשנת 2000, בין היתר בשל קשיים ועיוותים שהתגלו ביישומו. לדבריו של חאמד, אותן בעיות שבגללן בוטל המס אז, קיימות גם כיום  ואף בעוצמה גבוהה יותר באזורים מסוימים.

"המס הזה עלול להפוך לנטל חברתי כבד במקום לכלי מדיניות"

הדיון במס הרכוש משתלב בסוגיה רחבה יותר של מצוקת התכנון ביישובים הדרוזיים. חאמד, שמלווה את שר הפנים בנושא, מצביע על סחבת ממושכת בקידום תוכניות מפורטות, גם באזורים הכלולים בתחומי תוכניות מתאר. "יש תוכניות שלוקח להן 10, 15 ואף 20 שנה להתקדם, וחלקן נתקעות", אמר. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא ריבוי בעלים פרטיים בכל מתחם  לעיתים עשרות ומאות מה שמחייב הליכי איחוד וחלוקה מורכבים. לכך מצטרף עומס כבד על מוסדות התכנון, ובפרט על הוועדה המחוזית צפון, המטפלת במספר רב של יישובים.

השלכה ישירה של הקיפאון התכנוני היא היקף גבוה של בנייה ללא היתר. "כשאנשים ממתינים שנים ארוכות ולא רואים אופק, חלקם בונים בכל זאת", ציין. כדי להתמודד עם המצב מקודם רעיון להקמת ועדת תכנון ובנייה ייעודית ליישובים הדרוזיים, שתפעל במתכונת מרוכזת ותתמקד בקידום תוכניות מורכבות ובהסדרת מבנים קיימים. לדבריו, ועדה כזו תוכל להדביק פער תכנוני של עשרות שנים וליצור סוף סוף תשתית תכנונית שתאפשר פיתוח חוקי ומסודר.

לדבריו, החיבור בין יוזמת מס הרכוש לבין המציאות התכנונית הקיימת יוצר מתח מהותי: מצד אחד נשקלת הטלת מס על קרקעות פנויות, ומצד שני בחלק גדול מהמקרים אין לבעלים יכולת ממשית לפתח את הקרקע. "אם רוצים לעודד פיתוח צריך קודם לאפשר תכנון ריאלי", סיכם. "אי אפשר לדרוש מס על קרקע שהמדינה עצמה לא יצרה לה אופק תכנוני. בלי פתרון תכנוני, המס הזה עלול להפוך לנטל חברתי כבד במקום לכלי מדיניות אפקטיבי".