הישראלים קונים יותר בסופרמרקט, למרות עליית המחירים. ככה זה כשרובנו היינו ספונים בבית, מנועים מלצאת לחופשות בחו"ל, מפחדים לנוע בכבישים (בצדק) כדי לתפוס שלווה על גדותיו של נחל בצפון, שהעובדה שהפך לאזור מלחמה לא פגמה ביופיו בעונה הזאת של השנה.
גם בתי הקולנוע היו מחוץ לתחום (אף שבחול המועד הוחל בפתיחה מצומצמת ובהגבלה של עד 50 צופים לאולם, אם יש מרחב מוגן נגיש) ועל הופעות - מסטנד-אפ ועד מוזיקה ותיאטרון - לא היה מה לדבר. המתנ"ס של הילדים הושבת: מי ששילם מראש בעד החוגים, אכל אותה - מי שמשלם מדי חודש לפחות לא ניזוק.
כלומר, המרחב העיקרי שבו יכולנו לבלות הוא מול הטלוויזיה: לפחות שם ניתן היה "לפצות" את עצמנו בביס טוב על העובדה שאף שלמומחים באולפנים אין מושג מה יהיה, הם לא מפסיקים לברבר. אגב בשר, עוד חתיכה מהרוסטביף? אתם מוכרחים לטעום, כזה עוד לא אכלתם.
המעדנייה בשוק
בערב החג השכמתי קום רק כדי להיות הראשון בתור אצל חיים רפאל, המעדנייה המפורסמת משוק לוינסקי בדרום תל אביב. אני לא צריך סיבה מיוחדת כדי להתענג על המעדנים של המקום האיקוני הזה, אבל הפעם הייתה כזאת: הזמנתי חברים לחג (מעמדי בחוג חבריי עלה פלאים נוכח העובדה שיש לנו ממ"ד, כזה שאפשר לעבור אליו בנחת עם כוס היין ומגש הגבינות, למשל) וחששתי שמא ההכנות יופרעו במטחי טילים.
החשש שלי לא יכול היה להיות מדויק יותר: עוד לא הספקתי לפרוק את הטובין - מחמוצים ועד מיני תרגימא, מפלמידה מעושנת ועד גבינת עיזים, מסקורדליה ועד לסלט חצילים קלויים עם גבינת המאירי... וכבר רצף של שיגורים מאיראן קטע אפילו את המלאכה הפשוטה של העברת הקניות למקרר.
עוד לפני כן, לא יכולתי שלא לשים לב לכך שדפוסי הקנייה השתנו. הלקוחות המעטים שהקדימו, כמוני, ביקשו לחלק את הרכישה לכמה אריזות קטנות. אחד מהם, בן כ-70, הסביר: "הילדים והנכדים כבר לא יבואו בערב לסדר, לפחות אקפיץ להם עכשיו כמה קופסאות, שיהיה להם טעים". הוא חייך, אבל משהו בקולו רעד.
העגלה הריקה
מי שמסבסדים (בעקיפין) את סניפי או מותגי הדיסקאונט של הרשתות הגדולות, שמנסות לחזר אחרי הקהל הרחב, הם מי שממשיכים לרכוש (משיקולי נוחות או מכורח) במרכולים השכונתיים, שם עלו המחירים בשיעור חד הרבה יותר. עבור חלק מאיתנו מדובר בבחירה מודעת שנועדה לחסוך זמן ונסיעה מיותרת אל הפרברים, גם בהינתן שמחיר עגלת הקניות יהיה זול יותר. אצל חלק אחר זה מחוסר ברירה, בעיקר אצל קשישים שאין ברשותם רכב (הם יכולים כמובן להזמין אונליין, אבל רבים מהם מתקשים בתפעול אפליקציית ההזמנות או יראים מפני שליחים).
המלחמה "תיקנה" את הירידה ברכישות ברשתות המזון, אבל עשתה זאת על חשבונם של הצימרים בצפון, משכירי הטרקטורונים, חנויות כלי הבית, האומנים - והרשימה של מי שפרנסתם קופחה בשל המצב עודנה ארוכה. לאלה קשה היה להתנחם אפילו בזלילה בטרנינג מול הטלוויזיה: הם אולצו לחסוך כל שקל, כי לך תדע מתי יתאושש הענף?
עיר מקלט
ויש גם הוצאות שלא מופיעות בשום דוח. בשבוע שעבר סיפרתי כאן על בני משפחתי ששכרו דירה עם ממ"ד. המחיר לדירה בת ארבעה חדרים עם ממ"ד וחניה (שהפכה לחיונית עוד יותר, הן איש לא רוצה לחפש חניה בעת התקפת טילים) במרכז תל אביב: 14,000 שקל לחודש.
ההוצאה הזאת היא הוצאה עודפת, שכן במקביל משלמים חלק מהשוכרים לעת צרה גם את שכר הדירה (או המשכנתה) שלהם כרגיל. עדיין, מי שיכול להרשות לעצמו הרוויח: לא היה תחליף לשנת לילה טובה בממ"ד במקום לרוץ למקלט באישון לילה, שלא לדבר על מי שעקרו בעל כורחם מהצפון המופגז ללא הרף.
רבים השקיעו בסאבלט הזה את התקציב שיועד לחופשת פסח בחו"ל. מה יהיה אם המלחמה תתחדש לאחר שהחודש יחלוף? מה יהיה כשלבעלי הבתים המקוריים ייגמר הכסף לשהות בחו"ל (למשל)?
התרעות פיקוד העורף