"נאום ספרטה הוא נאום מכונן", הוא אומר, אך ממהר לחדד את הפרשנות שלו. "הרעיון הכללי הוא לא לייצר הכול לבד", הוא אומר. "אלא לוודא שיש לך כאן את היכולת. שגם אם אתה לא מייצר ביום-יום, כשצריך - אתה יודע לעשות את זה". במילים אחרות, לא מדובר בשאיפה להפוך לכלכלה אוטרקית, אלא בשימור של יכולות ליבה. גם אחרי המלחמה, ישראל לא צפויה לייצר כל רכיב או מערכת בעצמה. "אנחנו לא נייצר פה הכול", הוא אומר, ומזכיר כי יש תחומים שבהם התלות בגורמים חיצוניים תישאר.
עם זאת, האירועים האחרונים חידדו את הסיכונים שבהסתמכות מלאה על יבוא. "ראינו במלחמה שהיו אלמנטים שהיו חסרים לנו", אומר ברגיל, ומסביר כי חלק מהרכיבים התעכבו או לא היו זמינים בזמן אמת. הפתרון, מבחינתו, נמצא באמצע. לא ייצור מלא, אלא החזקת היכולת. "גם אם לא נייצר פה ייצור סדרתי", הוא אומר, "צריך להיות מסוגלים, ביום פקודה, להרים ייצור ולהשלים את מה שחסר".
הגישה הזו מעלה גם שאלה כלכלית רחבה יותר. אם כיום חלק מהמוצרים אינם מיוצרים בישראל, יש לכך סיבה - בין אם מדובר בעלויות גבוהות יותר, בהיעדר יתרון יחסי או בהתמקדות של התעשייה המקומית בתחומים מתקדמים יותר. מעבר לייצור מקומי רחב יותר צפוי, מטבע הדברים, לייצר פערי עלות, ולעיתים גם לדרוש הסטה של כוח אדם מתחומים שבהם לישראל יש ערך מוסף גבוה, לתחומים בסיסיים יותר.
ברגיל אינו מתעלם מהדילמה הזו. "בסוף יש לזה מחיר", הוא אומר. "אבל זה עניין של ניהול סיכונים. אתה לא רוצה להגיע למצב שבאירוע קיצון אין לך איך להשלים את מה שחסר". לדבריו, המדיניות הנכונה משלבת בין שמירה על יכולות ייצור קריטיות, החזקת מלאים מסוימים ופיתוח רשתות אספקה וגיבוי, מבלי לוותר לחלוטין על היתרונות של השוק הגלובלי. במובן הזה, "ספרטה" אינה יעד של ניתוק מהעולם, אלא ניסיון לייצר שכבת ביטחון נוספת. "אתה לא חייב לייצר הכול", הוא מסכם, "אבל אתה כן צריך לדעת שאתה מסוגל".
התרעות פיקוד העורף