במקום השלישי והגרוע בעולם: הנתון המזעזע על שיעור הרצח בחברה הערבית בישראל

רמת הפשיעה והאלימות בחברה הערבית בישראל עלתה באופן חד בעשור האחרון, והמחיר אינו רק חברתי וביטחוני - אלא גם כלכלי. סקירה חדשה של אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר  קובעת כי העלות הכלכלית של הפשיעה "העודפת" בחברה הערבית למשק הישראלי נאמדת לכל הפחות בכ-10 מיליארד שקל בשנה - כ-0.5% מהתוצר המשקי וכ-4% מהתוצר של החברה הערבית.

על פי הסקירה, הפשיעה בחברה הערבית אינה מתבטאת רק באובדן חיי אדם ובפגיעה בתחושת הביטחון, אלא גם בפגיעה ממשית בפעילות הכלכלית: ירידה בהשקעות, צמצום פתיחת עסקים חדשים, פגיעה בשכר, בתעסוקה וביכולת של צעירים להשתלב בשוק העבודה. באוצר מזהירים מפני מעגל שלילי שבו פשיעה מחלישה את הכלכלה המקומית - והחולשה הכלכלית בתורה עלולה להגביר את הפשיעה.

91% מקורבנות הרצח הם גברים; מחצית מהמקרים באזור חיפה והצפון

הנתונים המוצגים במסמך חמורים במיוחד. בשנת 2025 נרשמו כ-255 מקרי רצח בחברה הערבית, לאחר עלייה חדה בשנים האחרונות. לשם השוואה, בשנת 2015 נרשמו 58 מקרי רצח, ובשנת 2023 כבר זינק המספר ל-245. המשמעות היא שהיקף הרציחות בחברה הערבית גדל פי כמה בתוך עשור, והפך לאחד האתגרים החברתיים והכלכליים המרכזיים בישראל.

הפילוח הדמוגרפי מצביע על כך שרוב מוחלט של הקורבנות הם גברים. לפי הסקירה, כ-91% מקורבנות הרצח בחברה הערבית הם גברים, כאשר בשנת 2025 כ-76% מהנרצחים היו צעירים עד גיל 40. בתוך כך, נרשמו גם כ-12 קורבנות בגילאי מערכת החינוך, שהם כ-5% מכלל הנרצחים.

גם מבחינה גיאוגרפית מתגלה ריכוז ברור של האלימות. למעלה ממחצית ממקרי הרצח מרוכזים באזור חיפה והצפון, אזורים שבהם מתגורר שיעור גבוה מהאוכלוסייה הערבית בישראל. לצד המגמות הארציות, הסקירה חושפת גם את מוקדי האלימות הבולטים בשנת 2025. לוד ונצרת ניצבות בראש הרשימה עם 18 מקרי רצח בכל אחת מהן, אחריהן רמלה עם 14 מקרים, אום אל-פחם עם 12 ורהט עם 11. בטירה ובעראבה נרשמו 10 מקרי רצח בכל אחת.

הסקירה מציגה גם קשר בין חוסר מעש בקרב צעירים לבין רמת האלימות ביישובים ערביים. באוצר בחנו את שיעור הצעירים הערבים בגילאי 18 עד 24 שאינם עובדים, אינם לומדים ואינם נמצאים במסגרת הכשרה מקצועית, ומצאו מתאם חיובי בינם לבין שיעור מקרי הרצח ביישובים ערביים. כלומר, ככל ששיעור הצעירים חסרי המסגרת גבוה יותר ביישוב מסוים, כך נוטה להיות בו גם שיעור גבוה יותר של מקרי רצח. עם זאת, באוצר מדגישים כי מדובר במתאם בלבד, שאינו מוכיח בהכרח קשר סיבתי.

רק בסודאן ובעיראק נרשמו שיעורי רצח גבוהים יותר

ההשוואה הבינלאומית מציבה את ישראל במצב חריג במיוחד בכל הנוגע לחברה הערבית. שיעור מקרי הרצח בקרב ערבים בישראל עומד על כ-11.9 ל-100 אלף איש - נתון גבוה משמעותית מהממוצע במדינות ה-OECD, שעומד על כ-3.1 ל-100 אלף איש. לפי הסקירה, רק בסודאן ובעיראק נרשמו שיעורי רצח גבוהים יותר מבין מדינות ההשוואה שנבדקו. בקרב יהודים בישראל, לעומת זאת, שיעור מקרי הרצח נמוך בהרבה ועומד על פחות מאחד ל-100 אלף איש.

לפי אגף הכלכלן הראשי, הפשיעה אינה מסתיימת בזירות הירי וברחובות היישובים הערביים. היא מחלחלת גם לכלכלה המקומית: בעלי עסקים נדרשים להוציא יותר על אבטחה ומיגון, משקיעים נרתעים מאזורים מוכי אלימות, פעילות עסקית מצטמצמת, והכסף שהיה יכול ללכת לצמיחה מופנה להתמודדות עם נזקי הפשיעה. במשרד האוצר מציינים כי גם הכיוון ההפוך נכון: כאשר צעירים נותרים ללא עבודה, לימודים או מסגרת, הסיכון להידרדרות לפשיעה גובר - בעיקר בקרב גברים צעירים.

לפי החישוב שמציג אגף הכלכלן הראשי, חלקה של החברה הערבית בתוצר נאמד בכ-11%, על בסיס התפלגות ההכנסות מעבודה. התוצר המקומי הגולמי של ישראל בשנת 2025 נאמד במסמך בכ-2.11 טריליון שקל, ומתוכו התוצר המשויך לחברה הערבית מוערך בכ-232 מיליארד שקל. בהנחה שרמת הפשיעה הגבוהה פוגעת בפעילות הכלכלית מעבר לרמה המקובלת במדינות OECD, נאמדת העלות הישירה של הפשיעה העודפת בכ-9.9 מיליארד שקל בשנה.

באוצר מדגישים כי מדובר באומדן שמרני, ואף ייתכן שהוא מוטה כלפי מטה. הסיבה לכך היא שהחישוב מניח שהפשיעה בחברה הערבית פוגעת בעיקר בפעילות הכלכלית בתוך החברה הערבית עצמה. אם מניחים שלפשיעה יש השפעות רחבות יותר גם על המשק הכללי, האומדן עשוי להגיע עד לכ-19 מיליארד שקל בשנה. עם זאת, במסמך מצוין כי ההערכה השמרנית יותר, של כ-10 מיליארד שקל, היא זו שעליה נשענת הסקירה.

עוד מבהירים באוצר כי האומדן מתייחס רק לפגיעה בפעילות הכלכלית, ולא לכלל העלויות של הפשיעה. כלומר, הוא אינו כולל במלואו רכיבים כמו הוצאות המדינה על משטרה, בתי משפט ובתי סוהר, עלויות רפואיות, פגיעה נפשית, אובדן רכוש, הוצאות מיגון ואבטחה, ואובדן ימי עבודה. מחקרים קודמים שנסקרו במסמך העריכו כי העלות הכוללת של הפשיעה בישראל עשויה להיות גבוהה בהרבה, אך הסקירה הנוכחית מתמקדת בפגיעה הישירה בתוצר ובפעילות הכלכלית.

המשמעות המרכזית של הסקירה היא שהפשיעה בחברה הערבית אינה רק סוגיה של אכיפה וביטחון אישי, אלא גם חסם כלכלי משמעותי. לפי האוצר, רמות פשיעה גבוהות עלולות להרתיע משקיעים, לפגוע בהקמת עסקים חדשים, להחליש את שוק העבודה המקומי ולהעמיק את הפערים בין החברה הערבית לבין שאר המשק. הפגיעה בצעירים חמורה במיוחד, משום שהיא עלולה להשפיע על מסלול חייהם, על ההשתלבות שלהם בתעסוקה ועל פוטנציאל ההשתכרות העתידי.