בעיצומה של תקופה כלכלית מאתגרת, כשהווייז משתבש בגלל המלחמה ויוקר המחיה הוא נושא השיחה המרכזי בכל בית, שוורץ מתיישב לשיחה פתוחה על הרגלי הצריכה של הישראלים, על הפסיכולוגיה של המדף ועל העתיד של השוק המקומי.
"שיטת הקנייה שלנו הפכה לאירופאית כבר לפני מספר שנים. אנשים הבינו בסוף שחבל על הכסף. כשאתה נוסע לחנות דיסקאונט גדולה בפאתי העיר, אתה מתפתה לצאת עם כמויות של מוצרים שאחרי שבוע חצי מהם הולכים לפח. הירקות נרקבים, הלחם מתייבש, והקוטג' פג תוקף".
"הלקוח הישראלי לא פראייר, הוא זוכר מחירים של מוצרי בסיס ספציפיים. הוא יודע בדיוק כמה עולה נס קפה, קפה טורקי, קוקה קולה או שמן. אלו מוצרים שבהם אנחנו, כרשת, משתדלים כמעט לא להרוויח".
"אנחנו יודעים מה הלקוח זוכר, ושם אנחנו שוחקים את הרווחיות שלנו לרמה מינימלית, לפעמים עד הפסד, רק כדי לתת לו מחיר הוגן ולשמר את האמון שלו. לעומת זאת, יש מוצרים שקונים פעם בחצי שנה, כמו מברשת שיניים. שם הלקוח לא זוכר אם הוא שילם שתי שקל או שש שקל, ושם מתח הרווחים של העסק יכול להיות גבוה יותר".
"כשפרצה הקורונה, מכרנו מסכות. כשמגיע יום העצמאות, יש לנו ספריי שלג. כשיש מלחמה, יש לנו דבק לממ"דים. אנחנו מלווים את הלקוח ברגעים השמחים והעצובים שלו, בכל מזג אוויר - אם חם אנחנו מוכרים מאווררים ואם יורד גשם אז מטריות. זו גמישות שאין באף ענף אחר".
"אנחנו נלחמים על הסל של הלקוח מול מומחים, ואנחנו חייבים להתמקצע. אם נפתחה לידנו חנות תבלינים, אני חייב שהתבלינים שלי יהיו ברמה שלה ובמחיר שלה. הלקוח לא פראייר, הוא מחפש איכות ונגישות, והוא מוכן לשלם את ה-5% הנוספים האלה בשביל לחסוך לעצמו את הדלק, את הזמן ואת עגלת הענק שגורמת לו לקנות דברים שהוא בכלל לא צריך".
התרעות פיקוד העורף