בעשור האחרון (2012-2022) נרשמה עלייה מרשימה בהכנסה הריאלית מעבודה לפרט בגילי העבודה העיקריים (25-64) בחברה הערבית, ואף בקצב גבוה מזה שנרשם בחברה היהודית הלא-חרדית. מגמה זו תרמה להגדלת תרומתה של החברה הערבית לתוצר, כפי שהיא באה לידי ביטוי בעלייה בחלקה מתוך כלל ההכנסות מעבודה מ-8.2% בשנת 2012 ל-10.5% בשנת 2022. עם זאת, חרף ההתקדמות המשמעותית, הפער בהכנסה מעבודה לפרט נותר עמוק והוא משקף את אי-השוויון הכלכלי-חברתי וכן את חוסר מיצוי הפוטנציאל הכלכלי של החברה הערבית.
פירמידת הצמיחה בנויה מארבע שכבות. בקודקודה - ההכנסה מעבודה לפרט, המשמשת כמדד מרכזי לרמת החיים. מתחתיה שכבת התוצרים, אשר משקפת מדדים המבטאים את הישגי החברה בתחומים כגון תעסוקה, השכלה ומיומנויות.
הצלחת שכבת התוצרים תלויה בשתי השכבות שמתחתיה: שכבת התשומות הציבוריות ושכבת הבסיס. שכבת התשומות הציבוריות מייצגת את פעולות המגזר הציבורי החיוניות לתפקוד המשק, ומתחתיה כאמור נמצאת שכבת הבסיס, הכוללת את תנאי היסוד החיוניים לקיומה של חברה מתפקדת וכלכלה משגשגת, כגון בריאות, ביטחון, יציבות פיננסית וכדומה.
השוואה לשנת 2012 מחדדת את המגמה הכפולה: לצד התקדמות ניכרת במרכיבים של השקעה בהון אנושי, דיגיטציה והון ציבורי ושיפור במצבה היחסי של החברה הערבית, ניכרת הרעה חדה במדדים החברתיים, ובעיקר בתחום הפשיעה והלכידות החברתית. ממצא זה מדגיש כי השקעה בהיבטים כלכליים בלבד אינה מספקת, וכי חיזוק המרכיבים החברתיים מהווה תנאי מקדים למימוש פוטנציאל הצמיחה הטמון בחברה הערבית.
התרעות פיקוד העורף