נתוני האוצר שפורסמו בשבוע שעבר ולפיהם הגירעון החודשי ירד לכ-3.3 מיליארד שקלים והכנסות המדינה ממיסים זינקו ריאלית בכ-13%, אינם מפתיעים את מי שמבין את אופייה הייחודי של הכלכלה הישראלית. מי שמביט על ישראל דרך פריזמה מערבית קלאסית של מלחמה, גירעון והוצאות עתק, יתקשה להבין כיצד מדינה קטנה, המצויה כבר שנתיים וחצי במלחמה רב-זירתית, מצליחה להפגין ביצועים טובים מאלה של חלק ניכר ממדינות המערב.
המשקיעים בישראל מבינים את מה שאנליסטים וחברות דירוג אשראי במערב מתקשים להבין: הפגיעה בחיזבאללה, חמאס ואיראן אינה רק אירוע ביטחוני, אלא שינוי אסטרטגי בעל פוטנציאל כלכלי ארוך טווח.
כלכלה מונעת קודם כל מכסף שנמצא אצל הציבור, ולציבור הישראלי יש חוסן כלכלי. שוק העבודה ממשיך לפעול, הצריכה לא קרסה, והישראלים ממשיכים לקנות, לטוס ולצרוך. גם הוצאות המדינה על מילואים, רכש ביטחוני ופיצויים אינן “כסף שנשרף", אלא חוזר למחזור הכלכלי דרך משקי בית ווהעסקים.
בנוסף, קיים בישראל מרכיב תודעתי שהאנליסטים בעולם מתקשים להבין: חוסן לאומי ואמון עמוק ביכולת המדינה להתאושש ולצמוח גם תחת איומים מתמשכים. זו אחת הסיבות לכך שחלק מחברות דירוג האשראי שגו בגדול בתחזיות הקודרות שסיפקו בתקופת הרפורמה המשפטית ובתחילת המלחמה.
חוסנה של הכלכלה הישראלית נובע משילוב נדיר של ציבור יצרני, דמוגרפיה בריאה, מערכת פיננסית יציבה, שוק הון חזק ואמונה ביכולת לצמוח גם אחרי תקופות קשות. כדי לשמור על היתרון הזה, ישראל חייבת להמשיך לנהוג באחריות, לחזק את מנועי ההייטק והתעשייה ולהשקיע בהון האנושי.
התרעות פיקוד העורף