במציאות כזו, הדרג הניהולי נדרש להיות מדויק ועקבי בהרבה. הציפיות מצד לקוחות גלובליים אינן פוחתות גם כשהמציאות המקומית מורכבת; בתחרות העולמית, חברות ישראליות נמדדות ביכולתן לספק תוצאות ללא קשר לרעשי הרקע. מנהלים מוצאים את עצמם בתווך, נדרשים להפגין תפקוד מלא מול שווקים בינלאומיים שאינם תמיד מבינים את המשמעות של ניהול צוות תחת איום ביטחוני.
המעברים החדים בין שיחות זום אסטרטגיות לישיבה במרחבים מוגנים הפכו נורמה, והמחויבות הזו מתקיימת למרות עייפות מצטברת ושחיקה עמוקה. המנהל נדרש להכיל את האנומליה הזו: לדרוש מצוינות ללא פשרות, ובמקביל להיות ער לכך שהעובד מולו עשוי להיות מותש רגשית.
האנומליה הזו היא עדות מובהקת לכך שאנחנו נמצאים במה שניתן להגדיר כ"שנות כלב" - תקופה שבה הזמן נחווה כמואץ קיצונית, וכל חודש פעילות מרגיש כמו חצי שנה של עומס בתנאים רגילים. הקצב המהיר אינו מאפשר זמן לעיבוד או להתאוששות, והוא משנה באופן עמוק את הדינמיקה בתוך הצוותים ואת תפיסת מקום העבודה.
בסופו של דבר, מנהיגות בתנאי דחק מחייבת איזון עדין: להיות "מהודק" בתוצאות, אך "רך" באינטראקציה האנושית. חוסן אינו אומר שאנו חסינים מפני פגיעה, אלא שיש לנו כלים לתפקד כשהקרקע רועדת. בסופו של דבר, היכולת של המנהיגות הישראלית להכיר במחיר שהמציאות גובה ולתת לכך מענה בתרבות הארגונית, היא הבסיס לשמירה על היתרון התחרותי שלנו בשוק הגלובלי. המנהל החדש מבין שדיוק מקצועי ואמפתיה אנושית אינם סותרים - הם המשלימים ההכרחיים ביותר בעידן הנוכחי.
התרעות פיקוד העורף