פה קבור הכסף: המודל החדש שישנה את התעריף לרכישת קבר בחיים

המשרד לשירותי דת מקדם מתווה חדש לעדכון תעריפי רכישת קבר בחיים, בטענה כי הנוסחה הקיימת מיושנת ואינה משקפת עוד את העלויות בפועל של פיתוח בתי העלמין בישראל. בנייר עמדה שהוכן באגף בכיר תקצוב, פיקוח ובקרה במשרד, בסיוע פורום חברות קדישא, נכתב כי התעריפים הקיימים נקבעו בשנת 2001 על בסיס המלצות חברת טרגט, ומאז עודכנו בעיקר באמצעות הצמדה למדד המחירים לצרכן. במשרד טוענים כי מאז חלו שינויים משמעותיים בעלויות הפיתוח, הבנייה, התחזוקה והמעבר לקבורה רוויה.

המסמך אינו מציג תעריף אחיד וסופי חדש לצרכן, אלא מציע נוסחה אחידה שלפיה ייקבעו התעריפים לחברות הקבורה ברחבי הארץ. עם זאת, בנספח העלויות מופיעים אומדני פיתוח ליחידת קבר: 3,051 שקל לקבר שדה, 2,500 שקל לקבר מכפלה, 14 אלף שקל לקבר סנהדרין, 15 אלף שקל לקבר במבנה קומות ו־17,797 שקל לקבר במנהרה - כולם ללא מע"מ.

בנוסף, המסמך מציע להחיל "מקדם הנחות", שנועד לשקלל את ההנחות המחויבות בחוק, למשל ברכישת חלקה סמוכה לבן זוג או בקבורה רוויה. לפי ההצעה, המקדם יעמוד על 125% בחברות קטנות המבצעות קבורת שדה, 156% בקבורת מכפלה ו־167% בקבורה במבנה ובקבורת סנהדרין.

במשרד מדגישים כי רכישת קבר בחיים היא פעולה וולונטרית, וכי ההכנסות ממנה אינן מיועדות לפעילות השוטפת של חברות הקבורה או לתשלום משכורות, אלא לקרן פיתוח ייעודית. הקרן נועדה למימון הקמת תשתיות קבורה חדשות, רכישת קרקעות ואחזקת בתי העלמין לאורך שנים.

לטענת המשרד, דמי הקבורה שמשלם הביטוח הלאומי מכסים את הוצאות יום הקבורה בלבד - ובהן הובלה, חפירה, טהרה ותכריכים - ואינם מממנים רכישת קרקע, פיתוח תשתיות או הקמת מבני קבורה. לכן, לפי המסמך, מכירת חלקות קבר בחיים היא כיום אחד ממקורות המימון המרכזיים לפיתוח בתי העלמין.

המתווה המוצע מבקש להתחשב בסוגי הקבורה השונים, בהיקף הפעילות של כל חברת קבורה, בעלויות תחזוקה ארוכות טווח, בהוצאות מימון, בהיטלים ובמיסים עירוניים, וגם בהכנסות משלימות כמו מכירת חלקות חריגות, חלקות לתושבי חו"ל, חלקות בבתי עלמין סגורים ומענקים ממשלתיים.

מודל דינמי, סיווג לפי גודל ותקרות מחיר

במשרד מדגישים כי המודל נבנה כמודל דינמי: אם המדינה תעניק בעתיד סיוע, תמיכה או מימון לפיתוח בתי עלמין, הסכומים הללו יקוזזו מעלויות הפיתוח ויובילו להפחתת התעריף. עוד טוענים שם כי ללא תעריף ריאלי, חברות הקבורה עלולות להיקלע לקשיים כלכליים שיפגעו ביכולתן להמשיך ולפתח מקומות קבורה חדשים. לפי נייר העמדה, מדובר לא רק בסוגיה כלכלית של חברות הקבורה, אלא בשאלה ציבורית רחבה: כיצד להבטיח זמינות של מקומות קבורה בעתיד, לצד שמירה על קבורה מכובדת לכל אדם.

עוד מוצע כי המודל ייבחן מחדש אחת לחמש שנים, וכי חברות קבורה שיבקשו לעדכן תעריפים יידרשו להגיש נתונים מפורטים על פעילותן, מספר הנפטרים, מכירות חלקות, תוכניות פיתוח, תחזיות דמוגרפיות ואישורים מקצועיים של רואה חשבון ומהנדס.

המודל החדש מציע גם לסווג את חברות הקבורה לפי היקף הפעילות שלהן, כלומר לפי מספר הנפטרים שהן מביאות לקבורה מדי שנה. החלוקה נשענת על הסיווג המוכר בתקנות הביטוח הלאומי: חברות גדולות שמבצעות יותר מ־365 קבורות בשנה, חברות בינוניות שמבצעות בין 53 ל־365 קבורות, וחברות קטנות שמבצעות עד 52 קבורות בשנה.

לפי נייר העמדה, החלוקה הזו נועדה לשקף את ההבדלים בין חברות בעלות היקפי פעילות שונים. חברה קטנה אינה נהנית מאותו "יתרון לגודל" של חברה גדולה, ולכן עלות הפיתוח והתחזוקה ליחידת קבר עשויה להיות שונה. מנגד, המשרד מבקש לקבוע תקרות נורמטיביות שימנעו העמסת עלויות עודפות על הציבור.