לאורך הרחוב, שפעם היו בו עוד שני בתי קולנוע ("רינה" ו"ארמון") שנאספו לעולם שכולו כרזות סרטים מתקלפות, שלוחה של משרד הפנים וכמובן – המון חנויות שגרמו לתושבים להלך בו מקצה לקצה עוד לפני שבא לעולם המונח "ווינדואו-שופינג", פועלות היום חנויות לסירוגין: אחת פתוחה, אחת סגורה, אחת פתוחה כעיקרון אבל לא היום... במילה אחת, דעיכה.
החולונית הפרטית שלי שהתלוותה אלי לנסיעה, השכירה נשכחות: "פעם היו פה במות בידור בימי העצמאות" אמרה – ובעיניה זיקוקים שנראו פה לאחרונה לפני כ-30 שנים ומעלה.
סיפור ישראלי
אם תרצו, זה לא רק סיפורה של חולון ולא רק זה של רחוב סוקולוב, אלא של כמעט כל רחוב קניות ראשי בכמעט כל אחת מערי ישראל: תרבות הקניונים הרגה את המרחב הקהילתי האורבני, פשע ששותפים לו כמעט כל מתכנני הערים במדינה.
אבל לא רק איוולת תכנונית יש כאן, אלא גם פרקטיקה צרכנית: תחילת יוני, כלומר עוד לא שיא הקיץ, וההליכה בצהרי היום על מה שנותר ממדרכות רחוב סוקולוב הופכת למרחץ זיעה. צל אין כאן, אז מה הפלא, נוכח האקלים המתחמם, שהקונים בני הדור הזה מעדיפים את הקניון הממוזג, את הפיצה בקניון על פני פיצה סירוקו ופלאפל "מפלסטיק" על פני "פלאפל של פעם"?
אם בזיכרונות ילדות עסקינן, הרי שקו ישיר מחבר את הרחוב הזה עם רחוב הרצל בחיפה של ימי ילדותי: חגיגה של שופינג בימים שעוד קראו לזה "קניות", של בתי קולנוע ושל קיוסקים שמכרו מפלאפל ועד תפוח מסוכר על מקל ותירס חם – והיום הוא כמעט נטוש.
הקו הירוק
המסעדות ששווה להכיר
איך מזהים מסעדה מצליחה? למרות שהיא כמעט בלתי נראית, נשאלנו אם הזמנו מקום, ענינו שלא – והתאפשר לנו לשבת רק בשולחן קטן בפתח המסעדה, כיוון שכל שאר המקומות הוזמנו מראש, נכון שמדובר במסעדה קטנה בת שישה שולחנות, ובכל זאת – יש מסעדות שף בתל אביב שאפשר לפסוע אליהן באמצע היום ובאמצע השבוע בביטחון מלא שיימצא לך מקום.
לא רק שפאק-היי המקורית נפתחה ב-1980, נדמה שמעט מאוד בתפריט שלה השתנה: אגרול עם רוטב אדמדם, וון טון עם רוטב דומה עוף מטוגן בלימון, בקר "ברוטב צדפות" ועוד מאכלים שחובבי הגרסה המערבית של המטבח הסיני יזהו בקלות מהתפריטים ששלטו בסצנה הזאת בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת.
שתי מנות ראשונות (אגרול ווון טון) שתי עיקריות (עוף ובקר), קערית אורז מטוגן ושתי פחיות בירה סינית, לאגר קלילה וצוננת (צינגטאו, 500 מ"ל), הסתכמו לפחותמ-280 שקל. אולי לא זול, אבל עדיין בעלות של כ-60% ממחיר ארוחה דומה בתל אביב, שהפכה לעיר שבה כניסה למסעדה מחייבת שחרור של קרן השתלמות.
מנה פלאפל (טעים!) בפיתה, היא דרך טובה לסגור את הביקור שלנו במתחם רחוב סוקולוב בחולון. נושאים מבטים מעל כדורים זהובים בטחינה - פעם לכיוון כיכר סטרומה (מרחק של כ-15 דקות הליכה מכאן) ופעם לכיוון השיכונים החדשים, בואכה פארק פרס, שהולידו את עידן הקניונים - הרוצח השקט של רחוב הקניות הראשי של חולון... להתבונן ולהתגעגע לימים שבהם היה מרכזה של עיר שוקקת, עם בתי קולנוע וזיקוקים ביום העצמאות.
התרעות פיקוד העורף