"ישבתי לידו בטיפול נמרץ כל התקופה הזו ופתחתי את המחשב, הייתי שם כל היום. אחרי יומיים מישהו שלח לי סרטון שהפיקה חמאס, שזה שחזור של הפיגוע עם שחקנים. יש שחקן שמדמה את אבא שלי. לסרטון הזה היו שתי מטרות: אחת, להפוך את המחבלים לשהידים; ושתיים, ללמד איך עושים פיגועים.
"עכשיו, הסרטון הזה, אני חוזר איתך לסוף 2015. אני יושב עם המחשב, ומה אני רואה? הסרטון הזה מקבל עשרות מיליוני צפיות בפייסבוק, ביוטיוב, בטוויטר, בכל מקום אחר. התחלתי להסתכל. זה בכלל לא יחיד. לחמאס יש עמוד בפייסבוק, לחיזבאללה יש עמוד בפייסבוק, ואני חוזר איתך ל-2015 - והוא עושה שלושה דברים: הוא מפיץ סרטוני הסתה בכמויות, הוא מגייס כסף והוא מגייס פעילים. ופייסבוק אפילו לא בזדון עוזרת לו לגייס פעילים ולגייס כסף. מה שהבנתי באותו רגע זה שהשלב הבא של המלחמה כולל תודעה, ואנחנו לא מבינים את זה ולא קולטים את זה - ואויבינו כן.
"אם פעם היה יכול לבוא אימאם במסגד ולשבת עם הילדים שעתיים ולהטיף להם אחרי התפילה, עכשיו, 24/7, מכל חור בעולם, יכולים להטיף לכל ילד בעולם. וזה חלק דרמטי ממה שהצית פה את השטח בשנים האלה. פה בארץ אף אחד לא רוצה לשמוע מזה, כי מערכת הביטחון לא רוצה לשמוע מזה, הכנסת אף אחד לא רוצה לשמוע מזה".
אבני מספר כי בעקבות זאת יצא למאבק מול הרשתות החברתיות, ובהמשך הבין כי בישראל עצמה המערכות מתקשות להבין את חשיבות זירת התודעה. "צוקרברג ואחרים רואים רק כסף. יצאתי למלחמה חזיתית נגדם, כתבתי מאמרים ב'ניו יורק טיימס' והפעלתי לחץ עד שהם שינו מדיניות והתחילו להסיר תכני טרור רשמיים. הבעיה היא שבארץ, המערכות לא מבינים את אירוע התודעה. יועצים משפטיים עושים הרבה נזק, הם חונקים כל יוזמה אזרחית בשם הבירוקרטיה וה'דיפ סטייט'".
התרעות פיקוד העורף