אכזבה על רקע הר הציפיות: יוקר המחיה בישראל לא באמת ירד

זו בדיוק הנקודה שבה צריך להבחין בין שני עולמות: המדד הרשמי הוא כלי לאומי חשוב, רחב ומבוסס, אך יוקר המחיה הוא חוויה משפחתית. משק בית אינו צורך את המדד כולו. הוא צורך סל פרטי, תלוי הרכב משפחתי, גיל הילדים, הרגלי קנייה, אזור מגורים, תדירות קניות, העדפה למותגים, רגישות למבצעים, קניות השלמה, חיית מחמד בבית, אכילה בחוץ, משלוחים, נסיעות ונופש.

לכן, גם כאשר המדד הכללי יורד, סל הקנייה של משפחות רבות יכול להמשיך לעלות.

על פי פרסום הלמ״ס, מדד המחירים לצרכן ירד בחודש מאי ב־0.3% והגיע לרמת מדד של 104.8 נקודות, בסיס ממוצע 2024=100. מתחילת השנה עלה המדד ב־1.2%, ובשנים עשר החודשים האחרונים עלה ב־1.9%.

הירידות הבולטות במדד נרשמו בנסיעה לחו״ל, ירקות טריים, חלב ומוצרי חלב, תחבורה וריהוט וציוד לבית. העליות הבולטות נרשמו בפירות טריים, מלונות ובתי הארחה, הלבשה, תרבות ובידור ודיור.

המשמעות הצרכנית ברורה: ירידה במדד אינה בהכרח ירידה ביוקר המחיה. אם הצרכן לא טס לחו״ל במאי, אך קנה מזון, פירות, בשר, מוצרי ניקיון, שילם שכירות, יצא לנופש מקומי או אכל מחוץ לבית, ייתכן שהוא כלל לא הרגיש את הירידה במדד.

סעיף המזון ללא ירקות ופירות נותר במדד מאי ללא שינוי. לכאורה מדובר בחדשות טובות, אך מתחת לכותרת הכללית נמצאת תנועה רחבה בין פריטים שהתייקרו לפריטים שהוזלו.

בצד ההוזלות נרשמו ירידות בכבד עוף והודו, מוצרי ותחליפי בשר ועוף מוכנים וקפואים, עוגיות וביסקוויטים, חלקים אחרים של עוף והודו, גבינה, אטריות וספגטי, שמנים, מיונז, חלב עמיד ותחליפי חלב.

בצד ההתייקרויות נרשמו עליותכ בתבלינים, בשר בקר קפוא, בשר בקר טחון, שימורי דגים, יינות, בשר הודו, ריבות ומרקחות, משקאות קלים, קפה שחור, אבקות מרק, תחליפי סוכר ושוקולד.

כלומר, סעיף המזון נותר ללא שינוי ברמה הרשמית, אך משקי בית שונים יחוו אותו אחרת לחלוטין. משפחה שקונה יותר בקר, קפה, משקאות, תבלינים ושוקולד תראה תמונה אחרת ממשפחה שקונה בעיקר עוף, גבינות, פסטות ושמנים.

לצד נתוני הלמ״ס, במדגם מוצרים משפיעים שערך המכון לחקר הקמעונאות, בהשוואת מחירים ממוצעים לצרכן בין אפריל למאי, נמצאה עלייה של 1.40% במחיר הממוצע בסל המוצרים היבשים, ללא מוצרים מן החי וללא ירקות ופירות.

חשוב להדגיש: אין מדובר במדגם של כלל מוצרי הצריכה, אלא במדגם ממוקד של מוצרים משפיעים. כלומר, מוצרים שמופיעים בתדירות גבוהה בסל הביתי, או כאלה שיש להם משקל משמעותי בתחושת המחיר של הצרכן. דווקא בגלל זה, הנתון חשוב. הוא אינו בא להחליף את המדד הרשמי, אלא להציג שכבה נוספת של המציאות: מה קורה במחירי הקופה של מוצרים שהצרכן רואה שוב ושוב בעגלת הקניות.

הפער בין סעיף המזון הרשמי לבין מדגם המוצרים המשפיעים מלמד כי גם כאשר המדד אינו מציג עלייה רוחבית, הצרכן עשוי לפגוש עלייה במחירים של מוצרים מרכזיים עבורו.

סעיף הירקות והפירות מציג את אחת הדוגמאות הטובות ביותר לפער בין מדד ממוצע לבין סל צרכני בפועל. לפי הלמ״ס, מדד מחירי הירקות והפירות עלה ב־0.1% בלבד. אלא שבתוך הסעיף התמונה רחוקה מלהיות אחידה: פירות טריים עלו ב־6.7%, בעוד ירקות טריים ירדו ב־4.9%.

במדגם המצומצם שערך המכון לחקר הקמעונאות בפריטים משפיעים בתחום הירקות והפירות, הכולל שקלול של מבצעים וימי שוק, נמצאה דווקא ירידה של 3.20% במחיר הממוצע לצרכן.

שני הנתונים יכולים להתקיים יחד. הלמ״ס בוחנת מדד רחב ושיטתי, ואילו המדגם של המכון בוחן פריטים משפיעים במחירי קופה בפועל, כולל מבצעים וימי שוק. לכן, צרכן שמתכנן את הקנייה לפי עונה, מבצע ויום רכישה עשוי ליהנות מירידה. צרכן שקונה מתוך הרגל, ללא התאמת הסל למחיר, עלול לפגוש התייקרות גם בתוך קטגוריה שבה חלק מהפריטים ירדו.

תחום הבשר והמוצרים מן החי מדגים היטב את השוני בין משפחות. הלמ״ס מציגה ירידות בחלקים מסוימים של עוף והודו, ובמקביל עליות בבקר ובהודו. המשמעות היא שאין כאן בשורה צרכנית אחידה.

משפחה שמבוססת על עוף ומוצרים קפואים מסוימים יכולה לפגוש הקלה. משפחה שקונה בקר טחון, בקר קפוא או הודו תראה התייקרות. לכן, השאלה אינה רק מה קרה למדד, אלא מה בדיוק נכנס לסיר המשפחתי.

הבשר הטחון, למשל, הוא מוצר משפיע במיוחד. הוא נכנס לקציצות, בולונז, ממולאים, המבורגרים ביתיים ותבשילים משפחתיים. כאשר מוצר כזה עולה ב־2.5%, ההשפעה שלו רחבה יותר מהשורה הסטטיסטית. היא נוגעת להרגלי בישול, תכנון ארוחות, גודל משפחה והיכולת להחליף מוצר יקר במוצר זול יותר.

יוקר המחיה אינו נמצא רק במזון. משק בית צורך גם מוצרי ניקיון, היגיינה, טיפוח, מוצרים לתינוקות, ולעיתים גם מוצרים לחיות מחמד. בפרסום הלמ״ס נרשמה עלייה של 2.2% בחומרים לניקוי הבית, עלייה של 1.4% בכלים שונים לניקיון הבית, עלייה של 1.3% בסופגי ריחות ומטהרי אוויר ועלייה של 1.7% במוצרים ואביזרים לטיפול בתינוק.

מנגד, חיות מחמד ומוצרים נלווים ירדו ב־1.2%. גם כאן, המשמעות תלויה במבנה משק הבית. בית עם תינוק חווה סל שונה מבית ללא ילדים קטנים. בית עם כלב או חתול חווה סל אחר ממשק בית ללא חיית מחמד. לכן, כל ניסיון לדבר על "הצרכן הישראלי" כגוף אחד מחמיץ את השונות האמיתית בין משקי הבית.

סעיף הנסיעה לחו״ל ירד במאי ב־16.9% והיה הגורם המשמעותי ביותר שמשך את המדד כלפי מטה. זהו נתון חשוב, אך גם מסוכן בפרשנות צרכנית. לא כל משק בית טס לחו״ל בחודש מאי. משפחות רבות כלל לא צורכות את הסעיף הזה בחודש נתון, ולכן ההשפעה שלו על המדד הכללי לא בהכרח מורגשת אצלן.

במקביל, מלונות ובתי הארחה עלו ב־4.9%, דמי כניסה למקומות בילוי עלו ב־2.0%, ודמי כניסה לגנים, פארקים ואטרקציות עלו ב־1.1%. כלומר, מי שלא טס לחו״ל, אך בחר נופש מקומי או בילוי משפחתי, פגש דווקא עלייה במחירים.

זו אחת הנקודות המרכזיות בפרשנות למדד מאי: סעיף התעופה יכול להוריד את המדד הכללי, אך אינו בהכרח מוריד את יוקר המחיה של רוב משקי הבית. עבור חלק מהציבור, מאי לא היה חודש של טיסה זולה יותר, אלא חודש של סל מזון יקר יותר, פירות יקרים יותר, מלון יקר יותר ובילוי יקר יותר.

בפרסום המדד הנוכחי אין מקום לטעון באופן ישיר על שינוי חד במחירי המסעדות מבלי להציג סעיף ייעודי ומפורש. עם זאת, אפשר להבין את הלחץ על תחום ההסעדה דרך מרכיבי התשומה: בשר בקר קפוא עלה, בשר בקר טחון עלה, בשר הודו עלה, תבלינים עלו, משקאות קלים עלו, קפה שחור עלה ושוקולד עלה. מנגד, חלק ממוצרי העוף, הגבינות, השמנים, הפסטות ומוצרי האפייה ירדו.

לכן, גם בענף המסעדות התמונה אינה אחידה. מסעדה שמבוססת על בקר, משקאות, קפה ותבלינים מתמודדת עם לחץ אחר ממסעדה שמבוססת על פסטות, גבינות, עוף או מוצרי אפייה. עבור הצרכן, זה עשוי לבוא לידי ביטוי לא רק במחיר המנה, אלא גם בגודל המנה, שינוי חומרי הגלם, פחות מבצעים, תוספות בתשלום, דמי משלוח או צמצום ערך התמורה.

הנתונים של מאי מדגישים שוב שהדיון ביוקר המחיה אינו יכול להסתיים בשאלה אם המדד עלה או ירד. השאלה האמיתית היא כיצד משק הבית מתנהל מול המחירים.

יש הבדל מהותי בין משפחה שמנהלת קנייה שבועית מתוכננת לבין משפחה שקונה ליד הבית מספר פעמים בשבוע. יש הבדל בין מי שבודק מבצעים לבין מי שקונה את אותם מותגים מתוך הרגל. יש הבדל בין משק בית שמחליף פריטים יקרים בפריטים זולים יותר לבין משק בית שממשיך לקנות באותו אופן ומקבל כל התייקרות כגזרה.

תרבות הצריכה קובעת בפועל את עוצמת הפגיעה. מספר הנפשות בבית, גיל הילדים, קיומה של חיית מחמד, תדירות הקניות, בחירת הרשת, רכישה במבצעים, קנייה בימי שוק, נאמנות למותגים, קניות השלמה ליד הבית והיקף האכילה מחוץ לבית, כל אלה מייצרים מדד אישי לכל משפחה.

המדד הלאומי יכול לרדת, אבל המדד המשפחתי יכול לעלות.

מדד מאי ירד, אך הוא אינו מספר סיפור פשוט של הוזלה. הוא מספר סיפור של פערים: בין טיסות לחו״ל לבין סל הסופר, בין ירקות לפירות, בין עוף לבקר, בין מדד רשמי לבין מחירי קופה, בין משפחות שמתכננות לבין משפחות שקונות מתוך נוחות, ובין נתון לאומי לבין תחושת יוקר המחיה.

המדד הוא מספר. יוקר המחיה הוא התנהגות.

משק בית שמנהל את הסל, בודק מחירים, משנה הרגלים, קונה לפי עונה ומבצע, מפחית קניות השלמה ומוכן להחליף מותגים, יכול לצמצם חלק מהפגיעה. משק בית שממשיך לקנות מתוך הרגל ונוחות בלבד, ימשיך להרגיש שהמחירים עולים גם כאשר המדד הרשמי יורד.

לכן, השאלה החשובה אחרי מדד מאי אינה רק מה קרה למחירים. השאלה החשובה יותר היא מה הצרכן עושה מול המחירים.