עתה הם בונים על חיילים משוחררים. מבלי להיכנס לעובי הקורה, עליי להודות שאיני בטוח בהצלחה של המהלך: ראשית מפני שלא ברור כמה צעירים יבחרו בקריירה מאחורי ההגה, ושנית מפני שעם כל הכבוד לילדינו, איני יודע עד כמה כדאי לתת לנהג בן 22, עם מעט מאוד ניסיון תעבורתי, לנהוג ברכב שבו עשרות נוסעים.
נרד מהאוטובוס ונגלה שבכל אשר נפנה, חלה נסיגה מטורפת בנכונות של צעירים לעבוד בעבודות שפעם העסיקו בהן סטודנטים וצעירים: שמירה, מלצרות, ניקיון והרשימה עוד ארוכה. בענף המסעדנות למשל משועים לידיים עובדות. מה זה משוועים? מציעים שכר שעליו יכלו צעירים רק לחלום פעם למי שמוכנים לעבוד כמלצרים, עובדי מטבח ושוטפי כלים.
הבעיה, יש לציין, אינה מקומית בלבד: כמעט בכל העולם חווים ירידה במוטיבציה של צעירים בשוק העבודה. הסיבות מגוונות: דמי אבטלה גבוהים, מלגות לסטודנטים ופיקוח על שכר הדירה, בעיקר במדינות המפותחות. הוסיפו לזה מחירי נדל"ן מטורפים שגורמים לצעירים להישאר לגור בבתי ההורים, מה שאומר שהם זקוקים רק לתקציב "בזבוזים" – והנה עוד סיבה לא לעבוד קשה מדי.
יש גם טענה שלפיה מדובר במעין "מרד" בדור ההורים שצבר ממון ורכוש על חשבון תענוגות אישיים. כלומר, אין פה בטלה מתוך עצלות, אלא ניסיון שלא להיות כמו ההורים - ששעבדו לקריירה פנאי וזמן איכות בחיק המשפחה.
זיכרונות מסידני
נעזוב את מחלקת הסיבות (הלא כבר נערכו מחקרים ונכתבו ספרים על המאפיינים הייחודיים של הדורות הצעירים, חלקם אפילו טובים ונכונים) ונעבור ממנה למחלקת ההשלכות, אבל לא לפני שאשתף אתכם במעט מהרזומה הפרטי שלי.
גדלתי במשפחה מהמעמד הבינוני בחיפה. אבי היה מסגר ואמי גננת פרטית, כלומר – שניהם עצמאים. לא היינו עשירים, אבל כלום לא חסר לי בימי ילדותי ונערותי. כאשר מוסיפים לכך את העובדה שאני בן זקונים שגדל כמעט כבן יחיד, הרי שממרחק השנים אודה שאפשר שהייתי מעט מפונק... על דבר אחד מעולם לא התפשרו איתי: על עבודה בחופשות.
לא שהכריחו אותי לעבוד חלילה, אבל אם רציתי כסף לנסוע עם החבר’ה לאילת, עבדתי עם אבי במשך זמן מה כדי לממן את הנסיעה. אם נדרשתי למינוי למשחקי הפועל חיפה צבעתי מחדש את הגן של אמי – וכך הלאה.
החל מכיתה ט’ ועד לגיוסי לצבא, התקבע נוהל בחופש הגדול: עבדתי לאורך כל חודש יולי – ובשכר שקיבלתי נהניתי מהחיים במחצית השנייה של החופשה.
עם שחרורי מהצבא טסתי מיד לאוסטרליה (את הכרטיס מימנתי בעזרת חיסכון מבר־המצווה שלי), שם עבדתי במשך קרוב לשמונה חודשים בבניין והשלמתי שעות באריזת בגדים אצל סוחר "שמאטעס" יהודי. במבט לאחור אני לא יודע איך החזקתי מעמד: שמונה שעות על הפיגומים ואז עוד כמה שעות במשלוחי בגדים – ועל כל זה גם בילויים, אם כי בעיקר בסופ"ש ו... אפרופו המונדיאל בארה"ב, עוד קמתי בכל יום לפנות בוקר כדי לצפות במשחקים של מונדיאל 1990 (איטליה).
מה עשיתי בכסף? את רובו השקעתי בטיול – בהתחלה באוסטרליה, אחר כך במזרח ולבסוף אף בדרום אמריקה. כשחזרתי לישראל ניצלתי את העובדה שברזומה שלי היו (נוסף על ציוני בגרות מאוד לא מרשימים) גם ניסיון קרבי ופיקודי, ונרשמתי לקורס מאבטחים. העבודה באבטחה סייעה לי לצלוח את שנות הלימודים, שבמהלכן גם נישאתי, ובאופן מדהים גם רכשנו, אשתי דאז ואני, דירת מגורים של שניים וחצי חדרים.
ביבי צדק
נניח לעבר ונדבר מעט על ההשלכות של ההתנערות הטוטאלית של הצעירים בעולם המערבי מעבודות דחק, אפילו למשך כמה שנים. מאחר שהביקוש לנגרים, שרברבים, בנאים, מסגרים, נהגים, עובדי סיעוד ועוד לא פחת עם השנים, אבל העתודה המקומית הזדקנה, נשטף העולם המערבי בגל של מהגרי עבודה.
באירופה הגיעו המהגרים בעיקר מהקולוניות־לשעבר באסיה ואפריקה – ובשנים של קריסת ברית המועצות וגרורותיה, גם מארצות מזרח אירופה. בארה"ב, אחת המדינות הראשונות בעולם לחוקק חוקי הגירה (באופן פרדוקסלי עבור מדינה של מהגרים), הם הגיעו בעיקר ממקסיקו וממדינות מרכז אמריקה ודרומה, ולאוסטרליה הגיעו מהגרי עבודה מסין.
מהגרי עבודה, בהכללה, הם ברובם אנשים טובים: מטרתם היא שיפור תנאי המחיה שלהם. אלה לרוב הדורות הבאים שמתגלים כבעייתיים: הם כבר לא אסירי תודה כהוריהם, אלא אזרחים – או ליתר דיוק: אזרחים סוג ב’, לפחות בעיני עצמם.
לא ברור עד כמה אירופה תוכל להמשיך ולהתנהל נוכח המהגרים שחלקם אינם מנסים להשתלב, אלא להפך: לשמר מאפיינים אתניים־דתיים משל עצמם. מה שבטוח הוא שבישראל, בגלל צורכי הביטחון הייחודיים שלנו, אי אפשר להכיל לאורך זמן אוכלוסייה של מהגרי עבודה לא חוקיים. בעת שהדברים נכתבים כבר נשאבו רבים מבני הדור השני של המהגרים־פליטים לחיי פשע ואלימות. מה יקרה אם יגויסו חלילה לפעילות טרור?
החלק השני הקים עליו את חבריו בימין, והם הכריחו אותו לגנוז את התוכנית. מה קרה? הילדים שאת מחציתם ביקש לגרש ואת המחצית השנייה לאזרח הפכו לבעיה של המשטרה, עם התאגדות לכנופייה שעלתה לכותרות לאחרונה. אם לא יטופלו כהלכה (ולמען הסר ספק, לא רק באמצעי שיטור!) חלקם יהפכו בקרוב מאוד לבעיה של השב"כ. או אז עלולה הצרה שלנו להפוך לאסון של ממש.
התרעות פיקוד העורף