וזהו האבסורד הגדול: עסק חי, דינמי ותובעני, שמשרת לקוחות מדי ערב ומעסיק טבחים, שוטפי כלים, עובדי הכנה, מלצרים וצוותי תפעול, אינו יכול לקבל את המענה הבסיסי ביותר שהוא זקוק לו: עובדים.
צריך לומר בקול ברור: העובד הישראלי, למעט מקרים מסוימים, אינו רואה בענף המסעדנות קריירה ארוכת טווח, ולענף אין די עובדים יציבים לאורך זמן, כאלה שמאפשרים לבנות צוות מקצועי, לשמור על רמת שירות גבוהה ולנהל עסק תוך שליטה סבירה בעלויות.
המסעדנות היא רק דוגמה אחת. מחסור בכוח אדם והיעדר מקצועיות יציבה הם תופעה רחבה הרבה יותר, שפוגעת בענפים רבים כמו ניקיון, מלונאות, שיפוצים, סיעוד ותחומים נוספים שהאזרח הישראלי פוגש מדי יום. התוצאה מוכרת היטב: עלויות גבוהות יותר לצרכן, שירות פחות טוב, ועבודות שמתארכות פי שניים ופי שלושה מהנדרש. את המחיר הזה משלמים בסופו של דבר האזרחים - בכסף, בזמן ובתסכול.
פתיחת השוק לעובדים זרים היא צעד הכרחי, אך היא חייבת להיעשות באופן מוסדר: עם מנגנוני אכיפה ברורים, פיקוח הדוק על זכויות העובדים, ומדיניות מנוהלת שתמנע ניצול ותבטיח שהפתרון יועיל לכולם - לעובדים, למעסיקים ולאזרחי ישראל.
התרעות פיקוד העורף