מי שחושב שיו"ר הוועדה הקרואה לשעבר התאבל על ההזדמנות שהוחמצה, טועה. "עליתי לתורה בבית הכנסת בשבת ובירכתי 'הגומל'", הוא מפתיע. "להיות ראש עיר זאת מטלה קשה מאוד. עשיתי את זה מתוך שליחות, וכשזה לא קרה, אבן נגולה מעל ליבי. רציתי לסיים בטבריה כמה דברים שהתחלנו, אבל השארתי תכניות פיתוח מפורטות שצריך רק לבצע. אני לא מתכוון לרוץ ולהתמודד בעתיד, כי אין לי תשוקה להיות ראש עיר".
בינואר 2024 התמודד יוסף על תפקיד מנכ"ל הביטוח הלאומי, ואף המליצו עליו לתפקיד, אך מועמדותו לא אושרה. במרץ של אותה שנה מונה ליו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה צפון, שבה הוא מכהן גם היום, עד שימונה לו מחליף, ובספטמבר 2025 מונה לממלא מקום מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה. חצי שנה אחר כך נבחר לתפקיד באופן קבוע, וכיום הוא עומד בראש אחת הרשויות הממשלתיות הגדולות והמשפיעות בישראל.
"רוצים לייצר תחרות"
מאז 7 באוקטובר עובר ענף העובדים הזרים טלטלה מבנית שמשפיעה על שוק התעסוקה ומדיניות ההגירה לישראל. בעקבות מתקפת חמאס והחלטת הממשלה להקפיא כמעט לחלוטין את כניסתם של כ-80 אלף פועלים פלסטינים, לצד עזיבתם המיידית של אלפי עובדים זרים שחזרו למדינותיהם בעקבות המצב הביטחוני, נקלעו ענפי הבנייה והחקלאות למשבר תפקודי חסר תקדים.
כדי למנוע קריסה אימצה הממשלה מדיניות חירום, שכללה את הקפצת תקרת מכסת העובדים הזרים המותרת לכ-336 אלף, יותר מפי שניים בהשוואה ללפני המלחמה. הצעד הזה הביא לכך שמספר הזרים השוהים בפועל בישראל חצה רף היסטורי של 200 אלף עובדים. אלא שיישום המדיניות נתקל בקשיים ביורוקרטיים ולוגיסטיים מורכבים, שהאטו את קצב התאוששות המשק.
אחת הטענות המרכזיות שנשמעות בענף היא שמסלול ה-G2G, מסלול שבמסגרתו מגויסים עובדים זרים באמצעות הסכמים בין מדינות, לא סיפק את התוצאות המיוחלות. קבלנים ותאגידי כוח אדם רבים טוענים שחלק מהעובדים שהגיעו במסלול הזה אינם מחזיקים במיומנות המקצועית הנדרשת לעבודה בענף הבנייה, דבר שפוגע בפריון ומאט את קצב העבודה באתרים.
במקביל, נשמעת ביקורת על כך שחלק מהעובדים שהגיעו לישראל עובדים בפועל בענפים אחרים, בעוד המדינה ממשיכה לסבול ממחסור חמור בכוח אדם בענף הבנייה. לטענת גורמים בענף, הפער בין הנתונים על הנייר לבין המצב בשטח מקשה על ההתאוששות, ומעכב את החזרה לקצב העבודה שנדרש כדי לעמוד בביקוש הגבוה לדיור ולתשתיות.
יוסף דוחה את הטענות ואומר שמדינת ישראל מחויבת להסכמים בילטרליים משודרגים שנועדו למנוע סחר בבני אדם, ולכן היא מחויבת להעדיף יבוא עובדים בין מדינות על פני יבוא עובדים באופן פרטי. "ככל שיש יותר הסכמים אנחנו עולים בדירוג הזה, כשבהסכמים פרטיים יש גם חשש מעמלות תיווך גבוהות בדרך, עליהן אין לנו שליטה".
חלק מהכישלון שלכם בהבאת עובדים לענף הבניין, שהחל לפני כניסתך לתפקיד וממשיך גם היום, הוא הבאת עובדים לא מיומנים למטרה שלשמה הם אמורים להגיע לכאן. פרסמתי בעבר מקרה על פועל מהודו שהתקשר בבהילות לבוס שלו והתלונן שיש בעיה במקלחת במגורים שלו. התברר שהוא חשב שהכיור במטבח הוא המקלחת.
"לומדים, מסיקים מסקנות ומחפשים עובדים מקצועיים. מצאנו שבווייטנאם יש עובדים טובים לא פחות מהסינים. אין מה לעשות, אי אפשר להחליף את הפלסטינים ביום אחד. להגיד שנכשלנו בהבאת עובדים זה לא נכון. לפני המלחמה היו כאן 140 אלף עובדים זרים, והיום יש 240 אלף. בעבר עובדים לא הגיעו בקצב כזה. כשאתה נמצא במלחמה ואתה מכניס כמות עובדים גדולה כזאת בבת אחת, ברור שיש גם טעויות. מצד שני, אי אפשר להתפנק ולהיות יותר מדי בררן כשיש צורך אקוטי כזה".
אבל יצא שתאגידים שילמו מראש כסף על עובדים לא מתאימים ונאלצו להעביר אותם לענפים אחרים, והמכסה שלהם נפגעה בגלל כשל של המדינה. הם לא יכלו להביא עובדים אחרים במקומם. "לעובדים לא מתאימים מחפשים מקום עבודה אחר, ומי שלא מתאים לבניין פשוט לא נמצא שם. לגבי המכסות, ישבנו עם המעסיקים וחלקם זוכו".
100 אלף עובדים ל-2027
אחת הנקודות הכואבות ביותר בענף היא תופעת ה"ברחנים" - עובדים ששולמו עבורם אגרות גבוהות והושקעו בהם משאבים רבים, שנעלמים ממקום עבודתם זמן קצר לאחר הגעתם לישראל ועוברים לשוק העבודה הלא מפוקח. רשות האוכלוסין וההגירה, באמצעות משטרת ההגירה, אמורה לאתר אותם ולהחזיר אותם לארץ המוצא, אך זה כמעט לא קורה. מספר הפקחים נמוך והתופעה, שגורמת נזק כלכלי גם לתאגיד וגם למעסיק, הולכת ומתרחבת.
"התופעה הזו קיימת בכל העולם", מצנן יוסף. "או שעובדים במקרה הטוב אצל מעסיק אחר, או שעובדים בשחור. קורה שאתה מביא עובד סיני לבניין תחת תאגיד מסוים, אחרי שבוע או חודשיים הוא אומר שהשכר והתנאים העודפים לא מספיקים לו והוא יכול לקבל 500 שקל ליום, והוא מתחיל לעבוד בשחור. יש צוות ייעודי שמתעסק רק בזה ומחפש אותם".
מקורות המעורים בפרטים אומרים שקיים פער משמעותי בין ההחלטות שמתקבלות בירושלים לבין המציאות בענפים השונים. אחד מהם אמר לנו השבוע: "ממשיכים לאשר הבאת עובדים זרים נוספים, חברות ביצוע זרות ומכסות חדשות כשאלפי עובדים זרים נמצאים בישראל ללא הסדרה מלאה – כאלה שננטשו על ידי המערכת או שעברו לעבוד בשוק הלא מפוקח, ועובדים רבים שלא מועסקים בענף שאליו הגיעו.
"במקום להמשיך ולהביא עוד ועוד עובדים מחו"ל, מדוע לא לבצע מיפוי מסודר של העובדים שכבר נמצאים כאן, לבחון אפשרויות הסדרה ולהתאים אותם לענפים שבהם קיים מחסור אמיתי?". אגב, בעבר הציעה ההסתדרות לסייע במיון, בהכשרות ובהפניית עובדים למקומות עבודה בהתאם לכישוריהם. ההצעה נתקלה בסירוב.
המספרים האלה ממחישים את היקף השינוי האסטרטגי שעובר ענף העובדים הזרים בישראל. כיום פועלים בענף הבנייה כ-225 תאגידי כוח אדם מורשים, שלכל אחד מהם יכולת להעסיק בין מאות לכאלף עובדים זרים. בנוסף פועלות 11 חברות ביצוע זרות, שכל אחת מהן רשאית להעסיק כאלף עובדים. הנתונים הללו מתייחסים לענף הבנייה בלבד ואינם כוללים את ענפי השיפוצים והתשתיות.
במקביל מקדמת המדינה הבאת כ-24 אלף עובדים נוספים עבור פרויקט המטרו, שמוגדר כפרויקט לאומי. במסגרת ההיערכות לפרויקט נשמעות דרישות לאפשר שוב העסקה ישירה של עובדים על ידי קבלנים גדולים, אף שהמודל הזה עורר בעבר ביקורת קשה והוביל להקמת מנגנון התאגידים, שנועד להבטיח פיקוח, שמירה על זכויות עובדים ומניעת ריכוזיות. החשש בענף הוא שחלק מהקבלנים הגדולים, שכבר מחזיקים בתאגידים משלהם, יחזקו עוד יותר את כוחם בשוק, והאיזון השברירי שאליו הגיע הענף בשנים האחרונות ייפגע.
"אין מספיק עובדים"
גם סביב חברות הביצוע הזרות מתנהל ויכוח חריף. משרד השיכון מקדם הרחבה משמעותית של המודל, ואף נשמעות קריאות להבאת עשרות חברות ביצוע נוספות. בניגוד לעובד זר שמועסק באמצעות תאגיד כוח אדם, חברת ביצוע מגיעה כיחידה שלמה, עם עובדים, מנהלים, ציוד ולעיתים גם בעלי מקצוע נוספים.
המשמעות היא שלא מדובר רק בהבאת פועלי בניין. למהלך כזה יש השלכות רחבות על המשק הישראלי, על שוק העבודה המקומי ועל בעלי מקצוע לאורך שרשרת הייצור, בהם מהנדסים, הנדסאים, מנהלי עבודה, ספקים ונותני שירותים. המבקרים מזהירים כי הרחבת המודל עלולה להגביר את התלות בכוח אדם מחו"ל ולפגוע בבעלי מקצוע ישראלים.
על הביקורת הזאת משיב יוסף: "זאת החלטת ממשלה, אנחנו רק מביאים אותם. היה לחץ גדול בנושא הבניין, המחירים המריאו והיה צריך להציף את השוק בעובדים. לכן הייתה מחשבה להביא חברות ביצוע שהתפוקות שלהן גבוהות יותר, שהם עובדים ביחד. צריך להדגיש שאנחנו לא מביאים מומחים. אם מתוך אלף עובדים יש שלושה מנהלי עבודה, זה חלק מהצוות, אבל אין מהנדס בניין ישראלי שיהיה מובטל בגלל זה. אין בארץ גם רשויות מקומיות שמדווחות על אדריכל או מהנדס שאין לו עבודה. אין פשוט מספיק עובדים בתחום".
התרעות פיקוד העורף