על פי הסקירה שערכה החטיבה למחקר, כלכלה ואסטרטגיה במשרד, בשנת 2025 נמכרו ברשתות השיווק בישראל כ־6,000 טונות חמאת גוש, מייצור מקומי ומייבוא. מדובר במוצר בסיסי הנמצא כמעט בכל בית, ולכן להתייקרותו יש השפעה ישירה על יוקר המחיה של משקי הבית.
שוק החמאה נפתח לייבוא בשנים 2020–2021, ובמקביל הוסרה רגולציית פיקוח המחירים. אלא שנתוני המשרד מצביעים כי המהלך לא התגלגל לכיסו של הצרכן. בין השנים 2021 ל־2025 התייקרה החמאה המיובאת לצרכן בכ־74%, בעוד שמחיר החמאה המקומית עלה בשיעור מתון בהרבה, של כ־23% בלבד.
הפער החריג בולט במיוחד כאשר בוחנים את שרשרת המחיר. בנובמבר 2021 עמד מחיר החמאה המיובאת לצרכן על כ־38 שקלים לק"ג, בעוד שמחיר הייבוא עמד על כ־17 שקלים לק"ג בלבד. בשנת 2025 כבר הגיע המחיר לצרכן לכ־66 שקלים לק"ג, בעוד שמחיר הייבוא עמד על כ־33 שקלים לק"ג.
המשמעות היא כי בארבע השנים האחרונות עלה מחיר הייבוא בכ־16 שקלים לק"ג בלבד, בעוד שהמחיר לצרכן זינק בכ־28 שקלים לק"ג. לפי משרד החקלאות, מרווח השיווק של חמאה מיובאת גדל בתקופה זו בכ־12 שקלים לק"ג, נתון שמחזק את הטענה כי חלק משמעותי מההתייקרות נצבר לאורך שרשרת השיווק והקמעונאות.
במשרד החקלאות מדגישים כי הממצאים מלמדים שפתיחת שוק לייבוא והפחתת רגולציה אינן מבטיחות בהכרח הורדת מחירים. לדבריהם, לצד השפעות של השווקים הבינלאומיים, יש לבחון גם את מרווחי השיווק ואת האופן שבו המחירים מתגלגלים לציבור.
במשרד חוזרים ומדגישים כי חיזוק הייצור המקומי, הגדלת ההיצע ויצירת ודאות בענף הם הכלים המרכזיים ליציבות, לתחרות הוגנת ולהפחתת מחירים. לטענתם, מדיניות זו חשובה לא רק בשגרה, אלא גם כחלק מחיזוק ביטחון המזון הלאומי בעתות חירום.
התרעות פיקוד העורף