לצד ההתנחלות בשדרה התקיימו גם הפגנות עם מאות אלפי משתתפים. מנהיגי המאבק היו לגיבורים כמעט בן לילה, פוליטיקאים ניסו לתפוס טרמפ על המאבק אך רובם נדחו – וזמרים ידועי שם עמדו בתור כדי להופיע בחינם בהפגנות הענק.
מחיר האימה
לא רק הקוטג’ הפחיד את הטייקונים בשרשרת המזון: יצרנים, יבואנים וקמעונאים. גם העובדה שפלטפורמה דיגיטלית שיחקה תפקיד חשוב בהיווצרותה של מחאה אזרחית-צרכנית טרדה את מנוחתם.
אם מישהו חלם שהפחד יניע את הגורמים דלעיל לעשיית הדבר הנכון, הרי שהוא התבדה. השחקנים הגדולים בענף המזון למדו לנמק כל עליית מחיר ולתלות אותה בסיבה ברורה (עלייה בעלות חומרי הגלם, מחירי ההובלה, שינויים בשער המטבע, עליית תשומות ייצור כאנרגיה ועוד). באופן מדהים, ירידה באותם פרמטרים ממש לא הביאה מעולם לירידה דרמטית במחירים, שבישראל משתנים רק כלפי מעלה.
התקשורת, שערוציה חטפו סטירה מהמחאה ההיא, למדה להצניע אייטמים כלכליים-צרכניים, ואף המערכת הפוליטית הבינה שהפלטפורמות החדשות הן אפקטיביות מכדי להשאירן לא נגועות - והחלה (בהכללה) להפעיל צבאות של בוטים (פרופילים מזויפים, לאחרונה מופעלים בידי בינה מלאכותית) כדי לקדם רעיונות מסוימים ולחנוק אחרים בעודם באיבם.
משלמים ובוכים
היחיד שלא הפיק את הלקח היה האזרח. למרות מחאת הקוטג’, סירבנו להאמין עד כמה חרם צרכנים יכול להיות אפקטיבי - וניסיונות נוספים להחרים מוצרים של יצרן או יבואן יקרן לא תפסו. מכל אלה שרד רק הקוטג' לבדו, עד שגם הוא נפל, לפני כשנתיים, חלל במערכה על יוקר המחיה.
הסיבות לכך מגוונות. בשש השנים האחרונות גדל מאוד סל רכישות המזון שלנו. בהתחלה בגלל סגרי הקורונה שהותירו רק את הסופרמרקט פתוח – ואת הארוחה בבית כבילוי המותר העיקרי, אחר כך בשל המלחמה שכפתה עלינו (אם כי ב"פיקים") שבועות ארוכים של ריתוק לבית בשל המצב המיוחד בעורף. הוסיפו לכך את תרבות האירוח ששודרגה מאוד – והנה צמח לנו סל קניות כבד מנשוא.
וזה מוזר, תודו, כי יש תחומים שבהם דווקא למדנו להתמקח. ישראלים רבים טסים לחו"ל בדילים פנטסטיים דרך אפליקציות שימצאו תמיד את כרטיסי הטיסה הזולים ביותר. גם בתחום הביטוח למדנו להיות צרכנים נבונים יותר.
אם נדמה למישהו שאני מוציא את עצמי מהכלל הזה, הרי שטעות בידו. או ליתר דיוק, בידי – זו שאחזה בגביע קוטג' סטנדרטי, ראתה על מדבקת המחיר 7.20 שקל ו... הכניסה אותו לעגלה. לאמור: אולי אנחנו עם של פראיירים, אבל לפחות בתוך עמי אני יושב.