מה הקשר ארנונה עכשיו? אתם הרי ודאי יודעים שהשבוע מלאו חודשיים וחצי לפרסום תקנות ההנחות בארנונה לשנת 2026. איך אפשר שלא לציין תאריך עגול שכזה? זה, וגם העובדה שהשבוע פרסמו במשרד האוצר סקירה של אגף הכלכלן הראשי, שעונה על שאלת מיליארד השקל – איפה הכסף? התשובה היא, כפי שכבר בטח הבנתם מההקשר, בהנחות בארנונה. אבל אנחנו מקדימים את המאוחר. בואו נחזור להתחלה.
מיליארד שקל, בייבי
באופן מוצהר, המטרה של ההנחה מותנית הכנסה הייתה לצמצם את אי-השוויון, אבל בפועל המודל הישן עשה את זה בצורה עקומה, תוך שהוא נותן יתרון לא מוצדק למשקי בית גדולים על פני משקי בית עניים באותה מידה, אבל עם פחות ילדים. אחסוך לכם את ההסברים הכלכליים, אבל אתם כבר יכולים לנחש לבד לאילו מפלגה ומגזר היה אינטרס לשמור על מודל שמעניק משקל גדול כל כך למספר הילדים.
לא עוד. בערך. בתקנות שפורסמו לפני חודשיים וחצי ניסו לתקן את העיוות הזה, רק שבמקום לעשות יישור קו כלפי מטה, עשו יישור קו כלפי מעלה. המודל החדש אומנם נותן משקל פוחת לכל נפש נוספת במשק הבית (כי בסוף העלויות של הילד השביעי הן לא כמו של הילד הראשון), אבל במקביל מעלה את ספי ההכנסה המזכים בהנחה ומכניס למעגל ההנחות גם המוני משקי בית שבעבר לא היו זכאים להנחה. המשמעות – כסף. הרבה ממנו. מיליארד שקל, ליתר דיוק.
לפי הכלכלן הראשי, סך ההנחות לפי מבחן ההכנסה עמד במודל הישן על כ-2.2 מיליארד שקל לכ-740 אלף משקי בית זכאים. במודל החדש הוא צפוי לטפס לכ-3.2 מיליארד שקל לכ-840 אלף זכאים. במילים פשוטות: עוד כמיליארד שקל בהנחות, גידול של כ-49% בסכום הכולל, ועוד כ-100 אלף משקי בית שנכנסו למעגל הזכאות.
דובר לא מעט בשבועיים האחרונים על איך "הרצון הטוב" של ביטוח לאומי הביא להכפלת אחוז מקבלי קצבת הסיעוד וקירב את פשיטת הרגל של הביטוח הלאומי לעוד פחות מעשור. גם כאן, הרצון לא לפגוע בזכאים קיימים וליישר קו כלפי מעלה במקום כלפי מטה עלול לדחוף מעבר לקצה לא מעט רשויות מקומיות, שגם ככה נמצאות בקשיים פיננסיים ומתקשות להעניק שירות לתושבים שלהן. הרי רוב הזכאים להנחות לפי מבחן הכנסה לא גרים בקיסריה או בסביון, אלא ברשויות חלשות, שגם ככה שרויות במינוס כרוני וצריכות מענקי איזון כדי לסגור את החודש.
המדינה אולי החליטה להגדיל את ההנחות במיליארד שקל, אבל הגזבר של העירייה בצפון או בדרום הוא מי שימצא את עצמו עם בור ענק באמצע האקסל – בור שיתורגם, לפחות בחלקו, לפגיעה בשירותים לאזרח.
מסלול עוקף תקציב
למה רק בחלקו? בגלל אותם מענקי איזון שבדיוק הזכרנו. אבל רגע. בואו נחזור שנייה אחורה. בשביל מה בכלל יש חוק שקובע הנחה בארנונה שמותנית בהכנסה? "לצמצם את אי-השוויון באמצעות הקלת נטל המס על משקי הבית החלשים בחברה". פה, בעצם, מתחבאת הבעיה האמיתית.
למדינה יש שלל דרכים לצמצם את אי- השוויון אם היא מעוניינת בכך. קצבאות ביטוח לאומי, מדרגות במס הכנסה, משרד הרווחה, עמידר וכו’. אבל לכל הכלים האלה יש חיסרון אחד גדול, שהמחוקקים בגבעת רם לא ממש אוהבים: הם עולים כסף. כלומר, מישהו צריך לכתוב כמה זה עולה, להסביר מאיפה הכסף יגיע, להכניס את זה לתקציב המדינה, להעלות את זה להצבעה, ולתת לחברי הכנסת, לאופוזיציה, לאגף התקציבים, לארגוני החברה האזרחית ולעיתונאים כלכליים לבדוק כל שקל בשבע עיניים.
או שאפשר פשוט לעשות את זה במסלול עוקף תקציב. נניח, באופן היפותטי כמובן, שיש איזה חבר כנסת או כמה שרוצים להרגיש חברתיים, אז הם מחייבים גם את העיריות החלשות לתת הנחה בארנונה לתושבים לפי קריטריונים שהם קבעו ובאחוזים שהם קבעו. יש לזה עלות תקציבית? לא. מעולה, אז אין צורך להכניס את זה לתקציב המדינה. אחר כך, בסוף השנה, כשבאופן "מפתיע" אותן עיריות ייכנסו לגירעון, המדינה תעביר להן מיליארדים במענקי איזון. כבר נמצא מקור תקציבי, הרי לא נרצה שעיר ואם בישראל תפשוט רגל, נכון?
האם לאקסל של אותו גזבר משנה אם על הכסף שנכנס לחשבון העירייה כתוב ארנונה או מענק איזון? האם לאותם תושבים שזכאים להנחה משנה אם הם מקבלים הנחה בארנונה או משלמים ארנונה רגילה ופשוט מקבלים קצבה יותר גבוהה מהמדינה? התשובה לשתי השאלות האלו היא לא, זה לא משנה. היחידים שזה משנה להם הם אותם 120 נבחרי ציבור שלנו, שמנצלים כל קונץ אפשרי כדי לעקוף את התקציב ולקושש כמה קולות.
קטנה לסיום
לפני כמה שנים, כשעברנו לדירה הנוכחית שלנו בירושלים (שאותה אנחנו עוזבים בעוד כמה ימים), לא הייתי בטוח אם בסטטוס הנוכחי שלנו אנחנו זכאים להנחה בארנונה או לא, אז נכנסתי למרשתת כדי לברר. שם נחשפתי בפעם הראשונה לאותם חמישים סוגי הנחות שהוזכרו קודם, ואף שמהר מאוד הבנתי שחוץ מהנחת מילואימניק של 5% אני לא זכאי לכלום, המשכתי לגלול את הרשימה. מסקרנות, אתם יודעים.
התרעות פיקוד העורף