"אנשים חושבים שהסיפור שלנו הוא חדשנות וסטארט־אפים", אומר הלפרין. "אבל הסיפור האמיתי הוא אחר. כשהקמנו את ARC הבנו שאי אפשר להמשיך לעשות רפואה כמו שאנחנו עושים היום. האוכלוסייה מזדקנת, ההוצאות עולות, חסרים רופאים ואנשי צוות, ובמקביל הדרישה לשירותי בריאות רק גדלה. אנחנו נמצאים במצב די מדהים שבו אם פשוט נמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים עכשיו, הילדים שלנו עלולים לקבל רפואה פחות טובה מזו שאנחנו מקבלים כיום. זה הסיכון".
המשפט הזה, שנשמע כמעט פרובוקטיבי כשמי שאומר אותו פועל בתוך אחד מבתי החולים המובילים בעולם, הוא למעשה נקודת המוצא של כל המהלך. הלפרין מסביר: "יש רק דרך אחת להתמודד עם זה - לייצר חדשנות. לעשות re-design למערכת הבריאות. להמציא מחדש את הדרך שבה עושים רפואה".
באים מהשטח
הלפרין מספר כי בשלב מוקדם יחסית הבינו בשיבא שלא מדובר רק בשאלה רפואית. "באופן מסורתי מתייחסים לרפואה כאל עול כלכלי. בור ללא תחתית שמוציא כספים. כל הדיון הציבורי הוא כמה מערכת הבריאות עולה למדינה. אנחנו באנו ואמרנו בדיוק הפוך: אם נעשה את זה נכון, החדשנות ברפואה יכולה להפוך למנוע צמיחה כלכלי".
זו לא הייתה סיסמה אלא תפיסה אסטרטגית. "ולא רק מקור לצמיחה כלכלית, אלא מנוע צמיחה של ממש, שמייצר מקומות עבודה, מושך השקעות, מקים חברות, מייצר ידע ויצוא", מוסיף הלפרין. "והדבר המדהים הוא שאחרי שמונה שנים אנחנו כבר לא מדברים על חזון. אנחנו רואים את זה קורה. שווי החברות עומד היום על 6.7 מיליארד דולר. זה לא אומר ששיבא מקבל את הסכום הזה, כמובן, אבל זה כן אומר שנוצר כאן ערך כלכלי משמעותי למשק הישראלי".
"אנחנו מסתכלים תמיד על שתי שורות תחתונות: רפואית וכלכלית. בסוף השאלה היא לא רק כמה כסף נוצר, אלא כמה אנשים קיבלו טיפול טוב יותר. לפי ההערכות שלנו, כ־125 מיליון מטופלים ברחבי העולם כבר נחשפו לטכנולוגיות שפותחו בחברות שאנחנו שותפים להן".
אחד הדברים המעניינים במודל של ARC הוא שהוא לא מתחיל ביזמים מבחוץ, אלא דווקא בתוך בית החולים. "אנחנו מאוד מאמינים שהחדשנות צריכה לצמוח מהאנשים שנמצאים עם הידיים בתוך הטיפול בחולים", אומר הלפרין.
"רופאים, אחיות, חוקרים, פיזיותרפיסטים, אנשי מקצועות הבריאות - הם רואים כל יום את הבעיות האמיתיות". לשם כך פותחה תוכנית הכשרה פנימית לחדשנות, שבמסגרתה עברו כבר כאלף עובדים הכשרות שונות. "הרבה פעמים אנחנו באים למישהו ואומרים לו: בוא לקורס חדשנות. הוא אומר: אבל אין לי רעיון. אין לי המצאה. אנחנו אומרים לו, רעיון לא חייב להיות לך. בעיה יש לך? והוא צוחק ואומר שיש לו אינסוף בעיות. יופי, אז בוא נתחיל מאחת מהן".
"אנחנו קוראים לזה העצמה. ברגע שאתה נותן לאנשים כלים ואמונה שהם יכולים לייצר שינוי, קורה משהו מדהים. ראינו עלייה של כ־400% בכמות הפטנטים שנוצרים בתוך שיבא. אבל זה רק חלק מהמודל. הרגל השנייה היא חדשנות פתוחה. אנחנו אומרים לכל מי שרוצה לפתח חדשנות רפואית - בואו לעבוד איתנו. תעשו ניסויים קליניים, תעבדו עם הצוותים, תשבו פיזית ליד המחלקות, תתחברו לרשת הגלובלית שלנו. ככל שיש יותר חברות מבחוץ, גם האנשים שלנו נהיים יותר חדשניים. וככל שהאנשים שלנו חדשניים יותר, מגיעות יותר חברות. זה מעגל שמזין את עצמו".
לשחרר את הרופא
הלפרין אוהב לספר על Innovalve, חברת מכשור רפואי שצמחה מתוך רעיון של קרדיולוגים בשיבא ופיתחה טכנולוגיה להחלפת מסתם לב בהליך זעיר־פולשני. בסופו של דבר נרכשה החברה על ידי Edwards, אחת מחברות המכשור הרפואי הגדולות בעולם. "כששאלו את המנכ"ל למה הוא בחר לשבת דווקא בשיבא, הוא נתן תשובה שאני אוהב מאוד", מספר הלפרין. "הוא אמר: 'החניה בשיבא זוועה, האוכל בינוני, אבל לעבוד צמוד עם הקלינאים זה מה שהופך אותנו ליותר טובים מכל אחד אחר'".
הסיפור הזה ממחיש את היתרון המרכזי של המודל. "אנחנו לא אוניברסיטה ולא קרן השקעות. אנחנו נמצאים על רצפת הייצור של הרפואה. אנחנו מטפלים בחולים, חוקרים, מפתחים ובודקים את הפתרונות באותו מקום. זה מאפשר מחזורי למידה הרבה יותר מהירים".
"אנחנו מתייחסים ל־AI כמהפכה הגדולה ביותר שעברה הרפואה מאז היפוקרטס".
"נכון, ואני עומד מאחוריה. הציבור עדיין רואה בעיקר את הצ'אטבוטים ואת כלי התוכן, בעוד במערכת הבריאות מתרחש שינוי עמוק בהרבה. היום מטופל נכנס לחדר, ובמקום שהרופא יישב מול המחשב ויקליד כל הזמן, אפשר לנהל שיחה רגילה. המערכת מקשיבה, מתמללת, מסכמת, מחברת את המידע לתיק הרפואי ומציעה המלצות. פתאום הקלינאי יכול לעשות את מה שהוא באמת טוב בו - להקשיב. אנשים חושבים שה־AI מרחיק את הרופא מהמטופל. אני חושב בדיוק הפוך: הוא משחרר את הרופא מכל מה שמסביב ומאפשר לו להיות יותר נוכח".
"תחשבי למשל על מכוניות אוטונומיות: עדיין יהיו 20 או 30 מקרים שבהם המכונה תטעה. והבטן שלנו מתהפכת מהמחשבה שרובוט הרג בן אדם. אבל כשבן אדם הורג בן אדם, זה נתפס אחרת. אנחנו סלחניים יותר לטעויות אנוש מאשר לטעויות של מכונה. אותו הדבר ברפואה: אם נחכה עד שה־AI יהיה מושלם ב־100%, נפספס הזדמנות להציל המון חיים בדרך".
ובכל זאת, הוא מדגיש כי בעתיד הנראה לעין האחריות תישאר בידי בני אדם: "אני מעריך שעוד שנים רבות ההחלטה הרפואית הסופית תהיה של קלינאי. אבל ההמלצה תהיה יותר ויותר המלצה שמבוססת על AI. כי הוא קרא את כל הספרות הרפואית בעולם, הוא לא שוכח, הוא לא מתעייף והוא יכול לזהות דפוסים שאדם מתקשה לראות".
"לכאורה, השנים האחרונות היו אמורות להאט את הפעילות. מלחמה, חוסר יציבות, ירידה בהשקעות. היה קשה מאוד. לפני 7 באוקטובר כמעט כל יום הגיעה לכאן משלחת מחו"ל. בתי חולים, תאגידים, משקיעים. זה נעצר כמעט לחלוטין. אבל אז הגיע הצד השני. יש משפט מפורסם של צ'רצ'יל – Never let a good crisis go to waste. יש בו הרבה אמת. משברים גורמים למערכות לאמץ חדשנות מהר יותר. פתאום אתה צריך להעביר מחלקות מתחת לקרקע. פתאום אתה רוצה להקטין את מספר האנשים שמגיעים פיזית לבית החולים. דברים שבשגרה לוקחים שנים, פתאום קורים תוך כמה חודשים".
המלחמה גם חיזקה מגמה נוספת: הרחבת החדשנות הרפואית אל מחוץ למרכז. אחד הפרויקטים שהלפרין גאה בהם במיוחד הוא מרכז החדשנות לחוסן ובריאות הנפש שהוקם בשדרות. "יש שם שותפים מצוינים, ביטוח לאומי, אנשי מקצוע חזקים מאוד מהשטח. אנחנו באנו להביא את המתודולוגיה ואת החיבור לאקו־סיסטם. עשרות סטארט־אפים כבר עברו שם תהליכי האצה. אנחנו לא רוצים שכל החדשנות תישאר בתל אביב או ברמת גן. יש ערך גדול מאוד בלבנות מוקדי חדשנות גם בפריפריה".
התרעות פיקוד העורף