פחות מ-100 ימים לפני שאזרחי ישראל יגיעו לקלפיות, ובעוד המפלגות משקיעות מיליונים בקמפיינים ומבטיחות פתרונות ליוקר המחיה, למשבר הדיור, לחינוך ולבריאות, יש נושא אחד שכמעט אינו עומד על סדר היום: היכולת של המדינה עצמה לבצע.
בעשור האחרון הקדיש וינברג את חייו לחיזוק השירות הציבורי בישראל. לדבריו, לא משנה איזו ממשלה תקום אחרי הבחירות או אילו הבטחות יופיעו על שלטי החוצות - ללא מנגנון ציבורי חזק, מקצועי ויעיל, גם הרעיונות הטובים ביותר יישארו על הנייר. "אנחנו מדברים כל הזמן על מה המדינה צריכה לעשות", הוא טוען, "אבל הרבה פחות על השאלה אם היא בכלל מסוגלת לעשות את זה".
המלחמה, לדבריו, רק חידדה את ההבנה הזו. בזמן ששירת במילואים בחודשים האחרונים, הוא ראה מקרוב כיצד החוסן הלאומי אינו נשען רק על הצבא, אלא גם על יכולתן של מערכות המדינה לתפקד בשעת משבר. דרך ארגון תשתית, שהקים לפני שלוש שנים, וינברג מנסה לעשות את מה שכמעט אף אחד לא מדבר עליו במערכת הבחירות הנוכחית: להפוך את השירות הציבורי לנושא לאומי.
לא מתוך עמדה פוליטית, אלא מתוך תפיסה שלפיה איכות החיים של הישראלים - מהכבישים שעליהם הם נוסעים ועד בתי הספר שבהם לומדים ילדיהם - נקבעת הרבה לפני הוויכוחים בכנסת, במשרדי הממשלה, ברשויות המקומיות ובין האנשים שבוחרים לשרת בגופים האלה. "המילואים לא עצרו את זה, אלא רק חידדו לי עד כמה השירות האזרחי הוא חלק מהחוסן והשיקום החברתי-מדיני. לשרת את המדינה זה לא רק בחזית. זה גם מבפנים".
אנשים רוצים לתרום
השירות הציבורי הוא לא נושא שיוצר כותרות גדולות או מושך תשומת לב כמו הביטחון, יוקר המחיה או משבר הנדל"ן. בעיני וינברג, דווקא משום כך הוא אחד הנושאים המוזנחים ביותר בישראל: "אנחנו מדברים בדרך כלל על מה הממשלה רוצה לעשות, פחות מדברים על השאלה האם היא בכלל מסוגלת לעשות את זה. שירות ציבורי מורכב משני רכיבים מרכזיים: איכות האנשים ואיכות המנגנון".
הוא מוסיף: "מצד אחד, אתה צריך אנשים מצוינים, מקצועיים, עם תפיסת שירות ואחריות ציבורית. מצד שני, אתה צריך מנגנונים יעילים שיודעים לגייס כוח אדם, לתכנן, לבצע, לנהל תקציבים ולהוציא לפועל מדיניות".
אחת הסיבות המרכזיות לדאגה של וינברג היא הירידה המתמשכת באטרקטיביות של השירות הציבורי. לדבריו, בחמש השנים שקדמו למלחמה נרשמה ירידה של כ-40% בביקוש להשתלבות בשירות הציבורי. "אני מתעסק כבר עשור בהכשרת צעירים להשתלבות במגזר הציבורי. בכל שנה ראינו פחות ופחות צעירים שרואים בשירות הציבורי יעד קריירה. זה לא רק עניין של מספרים. כשהביקוש יורד לאורך זמן, בסוף גם איכות המועמדים עלולה להיפגע".
הוא נזכר: "כשאני הייתי ילד הסתכלתי על מפקדים בצבא וחשבתי לעצמי: יום אחד אני רוצה להיות שם. אנחנו צריכים שצעירים יסתכלו על משרתי ציבור ויגידו: זה מקום שאני רוצה להיות בו. זו שליחות".
אם לפני המלחמה הדיון בשירות הציבורי התקשה לפרוץ את גבולות קהילת המומחים, הרי שאירועי השבעה באוקטובר והחודשים שבאו אחריהם שינו משהו בתודעה הציבורית. וינברג עצמו חווה את השינוי הזה באופן אישי. "בסבב הראשון הייתי שלושה חודשים בתמרון. כשהשתחררתי וחזרתי הביתה פנו אליי המון אנשים ואמרו, 'עכשיו אנחנו מבינים למה השירות הציבורי חשוב'. פתאום אנשים ראו במציאות מה קורה כשמערכות לא מצליחות לתת מענה מלא לאירועים בסדר גודל כזה".
ללמוד ולפעול יחד
העיסוק של וינברג בתחום החל הרבה לפני המלחמה. לפני יותר מעשור הוא ניהל מכינה קדם-צבאית בעכו, ובהמשך עסק בפרויקטים של פיתוח בינלאומי בהודו ובאתיופיה. שם, לדבריו, התחדדה אצלו ההבנה שהיכולת לצמצם פערים חברתיים תלויה במידה רבה באיכות המוסדות הציבוריים.
"עסקנו הרבה במנהיגות ובהכשרת צעירים, אבל הבנתי שבסוף צריך גם לדאוג שהמערכת עצמה תהיה טובה", אמר. "כי גם המנהיגים הטובים ביותר לא יכולים להצליח אם המנגנונים לא עובדים".
הטריגר האישי הגיע דווקא מסיפור משפחתי. "אמא שלי גדלה בקריית שמונה. בשלב מסוים שמתי לב שכמעט כל האחיות שלה עסקו באותם מקצועות. שאלתי אותה איך זה קרה. היא סיפרה שבבית הספר שלה היו שתי מגמות מרכזיות, פקידות ואחיות. פתאום הבנתי עד כמה המערכות הציבוריות מעצבות את מסלול החיים של אנשים".
לפני כעשור החל להקים תוכניות הכשרה לצעירים המעוניינים להשתלב בשירות הציבורי. לפני כשלוש שנים, יחד עם שותפים נוספים, הקים את ארגון תשתית. הארגון נולד מתוך זיהוי מגמה מדאיגה של שחיקה במעמד השירות הציבורי וביכולת הביצוע של מוסדות המדינה.
אחד המהלכים הראשונים שביצע הארגון היה מיפוי מקיף של כלל הגופים והמיזמים הפועלים בישראל לחיזוק השירות הציבורי. "במשך שנתיים מיפינו את כל השדה", מספר וינברג. "גילינו שיש בישראל עשרות ארגונים, מכוני מחקר, תוכניות הכשרה, גופים פילנתרופיים ויוזמות שעוסקים בנושא. הרבה מהעבודה שלהם מצוינת. אבל הם לא תמיד עובדים יחד".
מהמיפוי הזה צמח מהלך רחב בשם אקו ממשל. מדובר באקו-סיסטם המאגד כיום כ-70 ארגונים הפועלים לחיזוק השירות הציבורי, בהם גופים מהמגזר הציבורי, החברה האזרחית, הפילנתרופיה והעולם העסקי. היוזמה הוקמה בשיתוף ארגון תשתית, ג'וינט אלכא, המרכז להעצמת האזרח, המכון הישראלי לדמוקרטיה ומעוז. "הרעיון פשוט", מסביר וינברג. "אם נצליח לסנכרן את כל המאמצים הקיימים, נהיה הרבה יותר אפקטיביים. במקום שכל גוף יפעל לבד, אפשר לחשוב יחד, ללמוד יחד ולפעול יחד".
פעילות תשתית מתמקדת כיום בשלושה צירים מרכזיים. הראשון הוא עבודה ישירה מול משרדי הממשלה לשיפור תהליכים פנים-ממשלתיים. השני הוא בניית האקו-סיסטם באמצעות אקו ממשל. השלישי, ואולי השאפתני ביותר, הוא שינוי התפיסה ביחס לשירות הציבורי.
"היום אנחנו צריכים לא רק לשפר תהליכים אלא גם לשנות תודעה. אנשים צריכים להבין שמשרתי ציבור הם נכס לאומי. אם המעמד שלהם נשחק, האנשים הטובים לא יגיעו. האינטרס של כולנו הוא שהאנשים הטובים ביותר יעבדו בעיריות, במשרדי הממשלה וברשויות הציבוריות. זו לא שאלה של ימין או שמאל. זו שאלה של איכות החיים של כולנו".
אחת הנקודות המעניינות ביותר בשיחה עם וינברג נוגעת לעולם הפילנתרופיה. לדבריו, דווקא בשנים האחרונות ניכרת נטייה של חלק מהקרנות והתורמים להתרחק מהשקעה בחיזוק השירות הציבורי. "הרבה גורמים לא רוצים לגעת במגזר הציבורי כי הם מזהים אותו בטעות עם פוליטיקה. הם מסתכלים על הממשלה המכהנת ומחליטים אם הם רוצים להיות שם או לא. בעיניי זו טעות אסטרטגית. לא משנה מי נמצא בשלטון".
עוד אמר: "אנחנו צריכים עובדים סוציאליים טובים, מנהלי אגפים טובים, אנשי מקצוע טובים. בסוף האיכות של החינוך של הילדים שלנו, של הכבישים שאנחנו נוסעים עליהם ושל השירותים שאנחנו מקבלים תלויה בהם. זה כמו צינור דולף. אפשר להזרים המון כסף לחינוך, לרווחה או לפיתוח אזורי, אבל אם המנגנון עצמו לא עובד טוב, חלק גדול מההשקעה פשוט לא ממומש במלואו. קודם כל צריך לתקן את הצנרת".
לאחר נפילתה החליטו בני משפחתה להמשיך את דרכה. לפני כשנה חברו בני המשפחה לארגון תשתית והקימו יחד את המרכז, שמטרתו לחשוף בני נוער וצעירים לעולם השירות הציבורי ולעודד אותם להשתלב בו בעתיד. במסגרת קמפיין גיוס המונים שנערך בשנה שעברה גויסו כשני מיליון שקל מכ-8,000 תורמים.
כיום כבר פועל המרכז בשלל מסגרות חינוכיות, והשאיפה היא להגיע בתוך שנים ספורות למאות מסגרות ברחבי הארץ. "אנחנו רוצים לחשוף עשרות אלפי צעירים לרעיון של שירות ציבורי", מסכם וינברג. "שיבינו שזו דרך להשפיע, שזו שליחות ושזו אפשרות אמיתית לעצב את החברה הישראלית".
התרעות פיקוד העורף