אבל, הוא מתריע, הרחבת החובה לכל חשבונית בין עסקים גם אם מדובר בעסקה של שקל אחד היא כבר צעד אחד רחוק מדי. "כאן כבר עולה שאלה עקרונית שאינה נוגעת רק למסים, אלא גם לאיזון הראוי בין אכיפה לבין חופש הפעילות העסקית".
פטל מסביר כי חובת דיווח על כל עסקה, ללא כל סף מינימלי, יוצרת בפועל מאגר מידע חסר תקדים על הפעילות העסקית בישראל. "כל רכישה, כל שירות וכל חשבונית, גם הזעירים ביותר, יהפכו לחלק ממערכת פיקוח מרכזית אחת. מעבר לאתגרים הטכנולוגיים, מדובר גם בשאלה של פרטיות עסקית, ריכוז מידע רגיש והסיכון הכרוך בדליפות מידע או בחשיפת סודות מסחריים".
ולא פחות חשוב מכך, פטל סבור שמדובר בהפרה של עקרון המידתיות. "רגולציה טובה אינה נמדדת רק ביכולת שלה להילחם בתופעה שלילית, אלא גם במחיר שהיא מטילה על הציבור הרחב".
לדבריו, בפועל, מרבית מקרי ההונאה מתרכזים בעסקאות גדולות ומורכבות, אך ההצעה מטילה את אותה חובת דיווח על עסקה של עשרות שקלים ועל עסקה של מאות אלפי שקלים. "המשמעות היא שעשרות ואף מאות אלפי עסקים יישאו בנטל בירוקרטי נוסף כדי להתמודד עם תופעה שמרוכזת בפלח מצומצם יחסית של עסקאות".
אז מה החלופה? "ייתכן שהפתרון הנכון אינו הרחבה גורפת, אלא רגולציה חכמה יותר" אומר פטל, ומציע להסתמך על ניתוח סיכונים, בינה מלאכותית, דגימות ממוקדות והחמרת הפיקוח בענפים או בעסקאות שבהם רמת הסיכון גבוהה יותר. כך, לדבריו, ניתן לשפר את האכיפה בלי להפוך כל עסק קטן לחשוד פוטנציאלי.
"המלחמה בהון השחור היא יעד ראוי, אך גם במאבק צודק חשוב לשמור על איזון" הוא מסכם. "כאשר כל עסקה במשק הופכת לאובייקט של פיקוח ממשלתי, ראוי לשאול האם התועלת הנוספת מצדיקה את העלות, לא רק לעסקים, אלא גם לעקרונות המידתיות, הפרטיות ואמון בין המדינה למגזר העסקי".
התרעות פיקוד העורף