בריאיון לגדי נס ברדיו צפון 104.5FM אמר כהן: "מצר הורמוז חשוב לטראמפ כדי להוריד את מחיר הנפט ושהבורסות יעלו, אבל הקלף של הורמוז לא יהיה רלוונטי בעוד ארבע או חמש שנים, כי אנחנו עובדים על חלופות לנתיב יבשתי דרך מדינות המפרץ וישראל, בואכה אירופה". לדבריו, המגעים כבר החלו בפועל: "התקיימו פגישות בין בכירי משרד האנרגיה וחברות ממשלתיות רלוונטיות לבין מקביליהם הרלוונטיים במדינות המפרץ לקידום המהלך".
המסדרון מהודו לאירופה
החזון אינו מסתכם ברכבות ובמשאיות. המסדרון אמור לכלול גם צינורות אנרגיה, רשתות חשמל, סיבים אופטיים ותשתיות לוגיסטיות נוספות, ובכך להפוך את המזרח התיכון ממוקד של חיכוך בלבד לצומת שמחבר בין כלכלות אסיה ואירופה. מבחינת ישראל, למהלך יש משמעות אסטרטגית נוספת: יצירת חלופה לנתיבים הימיים החשופים לאיומים במצר הורמוז, בבאב אל-מנדב ובתעלת סואץ.
בצד המערבי של התוכנית מנסה ישראל לחזק את החיבור שלה לאירופה באמצעות קפריסין ויוון.. לפי התפיסה הזאת, סחורות, אנרגיה ותשתיות אחרות שיגיעו לישראל ממדינות המפרץ יוכלו להמשיך דרך הים לקפריסין וליוון, ומשם לשווקים האירופיים. בהמשך ניתן יהיה להרחיב את החיבור גם לאיטליה ולצרפת.
מכאן נובעת החשיבות הישראלית לשימור מקומה במסדרון. מבחינת ירושלים, מדובר לא רק בפרויקט כלכלי אלא גם בכלי שיכול לעגן שותפויות אזוריות ארוכות טווח ולחבר בין אינטרסים של ישראל, מדינות המפרץ, הודו ואירופה.
המאבק על התוואי: ישראל או טורקיה
אלא שלצד התוכנית שממקמת את ישראל כחלק מרכזי מהמסדרון, מתפתחת בשנים האחרונות תחרות על התוואי שבו יעבור החיבור בין המפרץ לאירופה.
במקביל מקדמת טורקיה נתיבים נוספים דרך מרכז אסיה, כחלק מהשאיפה להעמיק את מעמדה כצומת תחבורה ואנרגיה בין אסיה לאירופה.
האמירויות מעמיקות את האחיזה בירדן
אחד המהלכים שממחישים את המאבק על התשתיות האזוריות מתרחש דווקא בירדן. ב-15 באפריל חתמו איחוד האמירויות וירדן על הסכם להקמת "מסילת עקבה" - רשת רכבות באורך של כ-360 קילומטרים ובהשקעה משותפת של כ-2.3 מיליארד דולר. הפרויקט אמור לחבר בתוך כחמש שנים את אזורי כריית הפוספט והאשלג בירדן עם הנמל התעשייתי בעקבה.
ההסכם מצטרף לשורה של השקעות אמירתיות בתשתיות הירדניות. בפברואר 2026 נחתם הסכם זיכיון ל-30 שנה בין קבוצת נמלי אבו דאבי לבין החברה לפיתוח עקבה לניהול ולהפעלת הנמל. במסגרת ההסכם אמורה החברה האמירתית להחזיק ב-70% מהפעילות ולהשקיע עשרות מיליוני אירו. עוד קודם לכן חתמה החברה האמירתית על הסכם לפיתוח מתחם התיירות והעסקים מרסא זאיד בעקבה, המשתרע על פני כ-3.2 מיליון מ"ר, וכן רכשה זכויות להפעלת מרכז מכס בעמאן. הכניסה האמירתית הרחבה לירדן משתלבת בתמונה הגדולה של יצירת רצף לוגיסטי בין המפרץ, ירדן וישראל - אחד היסודות שעליהם אמור להישען IMEC.
לפי החזון, רשת התחבורה העתידית תאפשר להעביר מטענים ממדינות המפרץ דרך ירדן, להכניסם לישראל באזור בית שאן ולהמשיך באמצעות רשת הרכבות לכיוון נמל חיפה. אפשרות נוספת שנבחנת לאורך השנים היא שימוש בציר הדרומי דרך אילת, ובהמשך גם חיבור אפשרי לתשתיות נוספות באזור עזה, אם וכאשר התנאים המדיניים והביטחוניים יאפשרו זאת.
מימוש מלא של התוכנית עשוי לקצר משמעותית את זמני ההובלה בין אסיה לאירופה ולהפחית את התלות בנתיבי שיט שבהם כל משבר ביטחוני עלול להשפיע במהירות על מחירי האנרגיה והסחר העולמי. במובן הזה, IMEC נתפס בישראל כהרבה יותר מדרך חלופית למשאיות ולרכבות. הוא עשוי להפוך לכלי אסטרטגי שמחבר בין כלכלות ומצמצם את היכולת של שחקן אחד לשבש את המסחר האזורי באמצעות חסימת מצר ימי.
זו אחת הסיבות שבישראל רואים חשיבות בשימור הקשרים עם איחוד האמירויות, ירדן, יוון וקפריסין ובהעמקת שיתוף הפעולה עם מדינות המפרץ. אם המסדרון יעבור דרך ישראל, הוא עשוי לחזק משמעותית את מעמדה הכלכלי והאסטרטגי. אם יוסט צפונה דרך סוריה וטורקיה, ישראל עלולה למצוא את עצמה מחוץ לאחד מצירי הסחר המרכזיים של האזור.
התרעות פיקוד העורף