1. הקסם פג
הערניים שבינינו ודאי שמו לב לעובדה שנתניהו הפסיק להתבטא בשבועות האחרונים בנושאי יוקר המחיה: המשאבות בתחנת הדלק נעלמו, אין ביקור אצל רמי לוי, והמוכר בחנות הפלאפל בראשל"צ ממתין לתשלום מהבחירות האחרונות. אפשר להבין את זה. כמה עוד אפשר לפברק מציאות AI כשליטר בנזין מעל 8 שקלים, כשסל הקניות יקר רצח, כשהשכירות והדיור בשמיים וילדי הגיל רך שהובטח להם חינוך חינם, או־טו־טו מתגייסים לצה"ל. ראש הממשלה מבין שקלף יוקר המחיה נשחק והוא מהמר על הביטחון, ובענק.
הוא מתכוון להיזכר בדפי ההיסטוריה כמר ביטחון שפיזר מאות מיליארדי שקלים כדי להבטיח את עתידה הביטחוני של ישראל ואת התחזוקה הבלתי פוסקת של חזיתות הלחימה. אין זה אומר שמערכת הביטחון אינה זקוקה לרכש של מלאי מיירטים וצרכים נוספים.
מהלך כזה ינפח את ההוצאות הביטחוניות ל־8% מהתוצר, ותקציב הביטחון יזנק ל־200 מיליארד שקל לשנה. באין־ספור דיונים התעקש הנגיד עד היום על חשיבות הצורך בהורדת יחס חוב־תוצר משני טעמים: לחסוך בהוצאות הריבית ולצמצם את נטל הגזירות הצפויות על האזרחים יום אחרי הבחירות.
אלא שאצל נתניהו יש ארוחות חינם. רגע לפני שהוא יורד מבמת ההיסטוריה, החליט להשאיר בפועל אדמה חרוכה. במקום לסגור חזיתות ולהחזיר את ישראל לפרופורציה הטבעית, הוא הפך לפותחן חזיתות סדרתי ומנסה להרגיל אותנו לכך. השבוע הוא התהדר בכך שבחודש האחרון האיראנים לא ירו עלינו. איזה יופי!
לכן אין שום סיבה שהכנסת או ועדת הכספים יכונסו בדחיפות לאישור תקציב חדש, כשהאופוזיציה לא נותנת את הסכמתה. הסורים עדיין לא על הגדרות ואפשר להמתין. נתניהו יכול לטעון שאלה צרכים ביטחוניים דחופים, השאלה היא מדוע הצרכים הדחופים נולדו דווקא חודשיים לפני הבחירות.
2. בנקאות מאותגרת
המערכת הבנקאית, למעט בנק מזרחי טפחות, השלימה אתמול את פרסום הדוחות לרבעון השני. מזרחי יפרסם רק ביום שני ויש לו סיבה להבליט את תוצאותיו החיוביות. בהנחה שמזרחי הרוויח הרבעון 1.5 מיליארד שקל (כ־3 מיליארד שקל בחציון), חמשת הבנקים הגדולים הרוויחו הרבעון 8.6 מיליארד שקל בהשוואה ל־8.34 מיליארד שקל ברבעון השני של 2025. את מחצית 2026 יסיימו ברווח של 16 מיליארד שקל, ירידה קלה בהשוואה למחצית 2025.
את הרווח הגבוה ביותר (2.83 מיליארד שקל) הציג בנק לאומי עם תשואה מדהימה של 16.3% על ההון. ההסבר הוא גידול בפעילות האשראי, רווחים חד־פעמיים בלאומי פרטנרס ויעילות יוצאת דופן. את הבנק הזה מוביל בשנים האחרונות המנכ"ל חנן פרידמן. "העונש" על ההצטיינות הוא החלטת בנק ישראל לביטול תוכנית האופציות למניות לאומי פרטנרס שהוענקה למנכ"ל ואושרה כדין באסיפת בעלי המניות. המהלך מקובל מזמן בענף הביטוח. אם בבנק ישראל חוששים שהתוכנית תעוות את שיקולי המנכ"ל, שיואילו וייזמו את ביטול מגבלות שכר הבכירים.
את התשואה הגבוהה על ההון צפוי להציג מזרחי טפחות. התוצאות הושפעו לחיוב מעליית המדד הגבוהה (1.3%) בין תקופות ההשוואה. בנקים בעלי עודף נכסים צמודים למדד הרוויחו, ומאידך - בנקים עם עודף נכסים דולריים (כמו דיסקונט או בנק לאומי) נפגעו עקב היחלשות הדולר. השפעה שלילית שקיזזה באכזריות את הרווח היא "מס סמוטריץ'" באדיבות שר האוצר, שנהג כאחרון הקומוניסטים שגרע מרווחי הבנקים 3 מיליארד שקל ובעקיפין מבעלי מניות (הציבור הרחב).הבנקים הגדילו את פעילות האשראי ואיתה גם רווחי המימון, אך ספגו הבנקים ירידה בהכנסות המימון (במיוחד הבינלאומי) עקב הורדת הריבית.
בנק דיסקונט פרסם אתמול דוחות משופרים עם גידול ברווח הרבעוני ל־1.2 מיליארד שקל. התשואה על ההון גדלה ל־14%. אתגר דיסקונט הוא לחקות את בנק לאומי בהתייעלות, והמיזוג עם בנק מרכנתיל הוא אתגר לא פשוט. ואולם כמו שהבינלאומי ימזג את חברת המחשוב מת"ף ומהלכים דומים הצליחו בבינלאומי ומזרחי טפחות, אין סיבה שזה לא יצליח בדיסקונט.
דוחות הבנקים מייצגים בשנתיים האחרונות רווח מצטבר של כ־32 מיליארד שקל לשנה. חמשת הבנקים הגדולים נסחרים בשווי שוק של 325 מיליארד שקל המשקף מכפיל של 10 על הרווח הנקי השנתי. מכפיל ההון של הבנקים (שהוא היחס בין שווי מניות הבנקים - 325 מיליארד שקל, להון העצמי - 225 מיליארד שקל) משקף שווי מנופח. שווי השוק של מניות לאומי גבוה ביותר מ־50% מהונו העצמי.
מניית בנק דיסקונט נסחרת על מכפיל ההון הנמוך ביותר (110%), המשקף פחות או יותר את הונו. אני זוכר שלפני 20 שנים מניות דיסקונט נסחרו במכפיל הון של 38% והשמיים לא נפלו. אף משקיע לא התנפל על מניות הבנק כהזדמנות קנייה. בשלוש השנים האחרונות סגרו הבנקים את הפערים. מניות הבנקים הכפילו את ערכן, והגיעו להערכתי לתקרת הזכוכית.
ההשקעה במניות הבנקים אינה מוצדקת ברמות הסיכון הנוכחיות. ההאטה בשוק הנדל"ן אינה משתקפת דיה בהפרשה הנדרשת לחובות בעייתיים. הבנקים חייבים לאתר בדחיפות מחוללי צמיחה בתחומי התשתיות והאנרגיה וכמובן להמשיך בהתייעלות. ממשלת נתניהו סיפקה להם עד היום מנועי דעיכה. הבנקים מנסים להמציא פתרונות פלא כמו רישום מניותיהם למסחר בחו"ל, אבל אלה פתרונות קוסמטיים. המשקיעים הזרים דומיננטיים כבר כיום במניות הבנקים והם מכירים היטב את הסחורה.
תשואה של 5% לשנה במניות הבנקים ב־2026 תהיה סבירה, וכל תשואה גבוהה מכך תהיה כבונוס. למי שבכל זאת מחפש סיכון, שילך למניות הטכנולוגיה.
3. חכו לי ביולי
הלמ"ס תקדים להיום בצהריים את פרסום מדד המחירים לצרכן לחודש יולי, שכן 15 באוגוסט יחול מחר, בשבת. המדד צפוי לעלות בשיעור של עד 0.5%, אבל הדרמה האמיתית תהיה במדד אוגוסט, שיפורסם חודש לאחר מכן. לפי הערכות האנליסטים, הוא צפוי לעלות ב־0.9% ואולי ב־1%.
מדד אוגוסט יושפע בעיקר מהזינוק במחירי האנרגיה עקב המלחמה הבלתי נגמרת מול איראן, התחזקות הדולר ועליית מחירי הטיסות בעונת הקיץ. שני המדדים הקרובים שעלולים להסתכם במצטבר ב־1.5% מהווים חריגה לכאורה מיעד המחירים ואולי הרמת ראש של האינפלציה. אבל בכל זאת, במונחים שנתיים נראה שהאינפלציה לא תחצה את ה־2% לשנה.
פרופ' ירון, הקשוב לכל פיפס ברחשי לב האינפלציה, יבטא את תובנותיו בהודעת הריבית שתפורסם ב־1 בספטמבר. ההחלטה תושפע ממספר גורמים, למשל הריבית והאינפלציה הגבוהות בעולם, שם מדברים בכלל על העלאת הריבית. את התובנות המדויקות בנושא זה יקבל הנגיד עם שובו בסוף החודש מכנס הנגידים בג'קסון הול שבארה"ב. שוק התעסוקה הצפוף שהתבטא בעליית השכר הממוצע ובנתוני הצמיחה הוא גורם אינפלציוני נוסף.
חומר בעירה מטריד של האינפלציה הוא מחירי שכר הדירה, שממשיכים לעלות בלי סוף. ומעבר לכל אלה קיימת שאלת המלחמה ואיתה מחירי האנרגיה. פקטור נוסף בהחלטה הוא שער הדולר, שנחלש בימים האחרונים. על רקע זה, זאת תהיה דרמה אם הנגיד יוריד את הריבית בתחילת ספטמבר. החלטת הריבית שלאחר מכן תתקבל ב־21 באוקטובר, כשבוע לפני הבחירות. לאור האתגרים יוצאי הדופן במשק, קשה לראות את הנגיד השמרן מוביל דווקא אז הורדת ריבית.
אם כן, הסימנים המעידים הם שהריבית תישאר בטווח הנראה לעין ברמה הנוכחית של 3.5% לשנה, ואולי עד סוף 2026 תיתכן הפחתת ריבית אחת. אם הממשלה שלאחר הבחירות ב־27 באוקטובר תוכיח רצינות כוונות בתחום המס וצמצום הגירעון, אולי הנגיד יזרום ויפחית את הריבית.
התרעות פיקוד העורף