רבים נוטים לראות במדד הזה עוד נתון כלכלי שמתעניין בעיקר כלכלנים, את בנק ישראל או את שוק ההון. אבל עבור מאות אלפי בעלי עסקים בישראל מדובר באחד המדדים החשובים ביותר במשק. למעשה, מדד אמון הצרכנים הוא במידה רבה גם מדד אמון בעלי העסקים.
מהו בעצם מדד אמון הצרכנים? זהו סקר שבוחן כיצד הציבור מעריך את מצבו הכלכלי הנוכחי, כיצד הוא רואה את עתידו הכלכלי, מה הוא חושב על מצב המשק והאם הוא מתכנן לבצע רכישות משמעותיות בחודשים הקרובים. הוא לא מודד כמה כסף יש לאנשים בכיס, אלא עד כמה הם מרגישים בטוחים להשתמש בו.
בעל עסק לא צריך לקרוא את מדד אמון הצרכנים כדי להבין שהציבור מודאג. הוא רואה זאת בקופה. הוא רואה פחות לקוחות שנכנסים לחנות, שומע יותר לקוחות שמבקשים הנחות ושמתלבטים לפני רכישה, ומקבל פחות הזמנות עתידיות.
אלא שההוצאות של העסק אינן יורדות יחד עם אמון הצרכנים. השכירות נשארת. הארנונה ממשיכה להתעדכן. המשכורות, הביטוחים, החשמל, המימון וההלוואות לא מחכים שהצרכן יחזור לקנות. כך נוצר מצב שבו הירידה באמון הציבור פוגעת ראשונה דווקא בעסקים הקטנים – הרבה לפני שהיא באה לידי ביטוי בנתוני הצמיחה או בשוק העבודה.
לכן, כשמדברים על חיזוק אמון הצרכנים, לא מדובר רק במצב הרוח של הציבור. מדובר באחד ממנועי הצמיחה החשובים ביותר של הכלכלה. צרכן שמרגיש ביטחון כלכלי יוצא לקנות, משקיע בביתו, יוצא לבלות ומניע את גלגלי המשק. עסק שמקבל לקוחות יכול להעסיק עובדים, להשקיע, להתרחב ולשלם מיסים. המעגל הזה מזין את עצמו.
הדרך לחזק את אמון הצרכנים אינה מסתכמת בסיסמאות. היא עוברת ביציבות כלכלית, במאבק אמיתי ביוקר המחיה, ביצירת ודאות רגולטורית, בהפחתת הנטל על עסקים ובהגברת התחרות. כאשר הציבור מאמין שהעתיד יציב יותר, הוא צורך יותר. כאשר בעלי העסקים יודעים שהמדיניות עקבית ושהממשלה מספקת ודאות, הם משקיעים יותר.
בסופו של דבר, מדד אמון הצרכנים אינו רק מדד כלכלי. הוא משקף את מידת הביטחון של המשפחות ואת מידת החוסן של העסקים הקטנים. וכאשר אמון הצרכנים נשחק – בעלי העסקים הם הראשונים להרגיש זאת, והמשק כולו משלם את המחיר.
אבל דווקא עכשיו, כשמדינת ישראל נכנסת למערכת בחירות נוספת, מטריד לראות עד כמה הנושא הזה כמעט אינו נמצא על סדר היום הציבורי. המפלגות מדברות על ביטחון, דיור, חינוך ובריאות ואלה כמובן נושאים חשובים, אולם איש כמעט אינו מדבר על משבר האמון הכלכלי של הציבור. איש אינו מציג תוכנית סדורה לשיקום אמון הצרכנים, אף שזהו אחד ממנועי הצמיחה המרכזיים של המשק.
כאשר אמון הצרכנים נשחק, זו אינה רק בעיה של משקי הבית. זו בעיה של כל הכלכלה הישראלית. אנחנו רואים צריכה פחותה אשר משמעותה פחות הכנסות לעסקים, פחות השקעות, פחות גיוס עובדים ופחות צמיחה. מי שמרגיש זאת ראשון הם העצמאים ובעלי העסקים הקטנים, אך בסופו של דבר הנזק מתגלגל לכל המשק.
הדבר המדאיג ביותר הוא שאין כיום תוכנית לאומית להתמודדות עם המשבר הזה. אין תוכנית חומש לחיזוק אמון הצרכנים, אין אסטרטגיה לשיפור הסביבה העסקית ואין מדיניות כוללת שמטרתה להחזיר את הציבור לצרוך ואת בעלי העסקים להשקיע. במקום לטפל בשורש הבעיה, אנחנו מסתפקים בכיבוי שריפות ובהתמודדות עם כל משבר בנפרד.
גם סוגיית העצמאים נותרה בשולי סדר היום. בישראל פועלים מאות אלפי עצמאים ובעלי עסקים קטנים, המעסיקים חלק משמעותי מהעובדים במשק ומהווים מנוע צמיחה מרכזי. למרות זאת, אין תוכנית ממשלתית ארוכת טווח שמטפלת באופן שיטתי באתגרים שלהם: רגולציה מכבידה, יוקר המימון, מחסור בכוח אדם, עומס בירוקרטי, תשלומי ארנונה הולכים וגדלים וחוסר ודאות כלכלי. כל ממשלה מציגה פתרונות נקודתיים, אך אף אחת אינה מציגה חזון ארוך טווח לעצמאים.
אם אנחנו רוצים להחזיר את אמון הצרכנים במשק הישראלי, ראשית עלינו להתחיל בהחזרת האמון של בעלי העסקים עצמם. עסק קטן שמרגיש יציבות, ודאות ומדיניות עקבית - ישקיע, יעסיק וייצר צמיחה. צרכן שרואה כלכלה יציבה ועסקים משגשגים פשוט צורך יותר. זהו מעגל חיובי שיכול להניע את המשק כולו, אבל הוא לא יקרה מעצמו. הוא מחייב מנהיגות, תכנון ארוך טווח והכרה בכך שהעצמאים והעסקים הקטנים אינם מגזר שולי – אלא אחד מעמודי התווך של הכלכלה הישראלית.
התרעות פיקוד העורף