האומדן כולל את אובדן הזמן של הנוסעים, העלויות הישירות והתפעוליות שנגרמו לחברות התעופה, אובדן הכנסות לרשות שדות התעופה ולמפעילים בנמל, וכן פגיעה במטען האווירי, בבלדרות ובשרשראות האספקה. לכך מצטרף גם נזק לענפי התיירות והמלונאות.
גם התלות במפעיל אחד של תשתית התעופה המרכזית היא נקודת תורפה משמעותית. כיום, רשות שדות התעופה מחזיקה בחלק נרחב מהפעילות התפעולית, ובמצב כזה סכסוך עבודה או תקלה פנימית יכולים להשפיע במהירות על כמעט כל התעופה הבינלאומית של ישראל.
אחת האפשרויות שנבחנות בשנים האחרונות היא להקים את שדות התעופה העתידיים באמצעות גופים פרטיים, כך שמערכת התעופה לא תהיה תלויה במפעיל יחיד. באוצר מבקשים לקדם את המהלך כחלק מהתוכנית להגדלת הקיבולת ולהכנסת תחרות גם להפעלת השדות.
גורמים באוצר מותחים ביקורת גם על מבנה ההוצאות של רשות שדות התעופה. עלויות השכר ברשות מגיעות לכ-60% מהוצאות הארגון, והשכר בה גבוה משמעותית מהשכר הממוצע במשק. לטענתם, ההוצאות השוטפות הגבוהות מקשות להפנות משאבים לתוכניות פיתוח, ובמקביל המבנה הקיים מקשה על גמישות בימי עומס.
חלק ניכר מהמערכים מופעל ישירות באמצעות עובדי הרשות, ולא באמצעות זכיינים חיצוניים, ולכן קשה יותר להגדיל במהירות את כוח האדם בתקופות שיא ולהתאים אותו בתקופות חלשות יותר.
הפעילות בנתב"ג אמנם חודשה, אך השיבושים שנוצרו לאורך היום עשויים עוד להשפיע על טיסות ונוסעים גם בימים הקרובים. כדי לצמצם את הסיכון למשבר הבא נדרשים הגדלת הקיבולת בנתב"ג, קידום השדות המשלימים ברמת דוד ובצקלג, הכנסת מפעילים נוספים למערכת והתייעלות ברשות שדות התעופה.
האירוע המחיש פעם נוספת כי כאשר נמל התעופה המרכזי של ישראל פועל סמוך לקצה הקיבולת שלו וללא חלופה משמעותית, גם משבר של כמה שעות יכול להתגלגל במהירות לנזק של עשרות מיליוני שקלים.
התרעות פיקוד העורף