לכך נוספו החלטות מדיניות יקרות לאורך השנים. הפחתות המס של ממשל בוש גרעו לפי הערכות כ-3.3 טריליון דולר מההכנסות, רפורמת המס של טראמפ מ-2017 הוסיפה לפחות כ-1.5 טריליון דולר לחוב בעשור הראשון, והמלחמות בעיראק ובאפגניסטן עלו יותר מ-1.6 טריליון דולר. גם תוכנית הסיוע של ממשל ביידן ב-2021 צפויה להוסיף כ-1.8-1.9 טריליון דולר לגירעון לאורך עשור.
אלא שלדברי שטרית, רף 40 הטריליון הוא לא בהכרח הסיפור המרכזי. "הבעיה הגדולה יותר היא המחיר שבו ארה"ב מממנת את החוב הזה", הוא אומר. ככל שהתשואות בשוק האג"ח עולות, חוב ישן שמגיע לפדיון מוחלף בחוב חדש בריבית גבוהה יותר.
התוצאה כבר ניכרת בתקציב. הוצאות הריבית של הממשלה ב-2026 הגיעו לכ-1.17 טריליון דולר, עלייה של כ-15% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, והריבית על החוב היא כבר סעיף ההוצאה השלישי בגודלו בתקציב הפדרלי.
"כאן עולה החשש ממה שמכונה "Doom Loop", מעגל שבו תשואות גבוהות מגדילות את הוצאות הריבית, הגירעון מתרחב, הממשלה נדרשת לגייס עוד חוב, והיקף הגיוסים עלול לדחוף את התשואות גבוה יותר" אומר שטרית, ומצביע על הקשר למה שאנחנו רואים בימים האחרונים בשוק האג"ח האמריקאי.
"השאלה כבר אינה רק כמה חוב יש לארה"ב" הוא מסכם, "אלא באיזו תשואה היא תצליח להמשיך לממן אותו". מבחינת ארה"ב, השאלה אינה רק אם היא מסוגלת להמשיך ללוות, אלא באיזה מחיר. ככל שהחוב ממשיך לגדול והריבית נותרת גבוהה, חלק גדול יותר מהתקציב מופנה למימון התחייבויות העבר, ופחות נשאר להוצאות אחרות.
התרעות פיקוד העורף