לפני מספר שבועות כתבתי פה על הפגיעה הכלכלית של שירות המילואים בשכרם של המילואימניקים בעתיד, שעל פי חוקרי מכון טאוב מוערכת ב-4.7%-6.4%. הנושא בהחלט כאוב, אבל נוגע בעיקר למילואימניקים. גם אם שמים רגע בצד ילדים, זקנים ואת כל מי שלא משתתף בשוק העבודה, עדיין רוב כוח העבודה הישראלי ורוב משלמי המיסים לא עושים מילואים, אבל הם כן משלמים מיסים ומושפעים מהמצב במשק.
אז איך מתרגמים את הפגיעה במילואימניק הקטן בקצה לפגיעה משקית? קודם כל מבינים על איזה סדר גודל מדובר. סקירה חדשה של אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר שפורסמה השבוע בדקה בדיוק את זה: מיהם המועסקים שנעדרו מעבודתם בשל שירות מילואים במלחמת חרבות ברזל, כמה מהם היו, ומה העלות הכלכלית של ההיעדרות הזו למשק.
לפי אומדני סקר כוח אדם של הלמ"ס, עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל מספר המועסקים שנעדרו ממקום עבודתם בגלל מילואים הגיע לשיא של כ-154 אלף בנובמבר 2023. בהמשך, כשגיוסי המילואים הצטמצמו, המספר ירד לכ-65 אלף בפברואר 2024 ולכ-28 אלף באוגוסט של אותה שנה. ההסלמה בצפון בספטמבר 2024 הקפיצה את המספר לכ-70 אלף, והוא ירד לכ-21 אלף ערב מבצע עם כלביא.
מספר המילואימניקים הנמוך ביותר נרשם בדצמבר 2025 עם 16 אלף "בלבד", אבל אז הגיע זינוק נוסף לכ-71 אלף במרץ 2026, עם פרוץ מבצע שאגת הארי. כל המספרים האלה לא כוללים מובטלים, צעירים שהשתחררו מהסדיר ועדיין לא הספיקו להיכנס לשוק העבודה, או מי שהמשיכו כמעט ברצף מהסדיר לעוד ועוד חודשי מילואים, מבלי שהייתה להם עבודה אזרחית להיעדר ממנה.
בשלב הבא יש לקחת את כל אותם מילואימניקים ולהכפיל את מספרם לא רק בכמה כסף המדינה שילמה להם, אלא גם בעלות האלטרנטיבית של המילואים. כלומר, לבדוק מה היה קורה אם אותו אדם לא היה מגויס: העבודה שהיה עושה, התפוקה שהיה מייצר, הוותק המקצועי שהיה צובר, ובמקרים רבים גם שעות העבודה של בן או בת הזוג שנשארו בבית עם הילדים - ולרובם אכן יש ילדים.
לפי הכלכלן הראשי, כ-70% מהמועסקים שנעדרו בגלל מילואים מגיעים ממשקי בית עם ילדים, לעומת כ-56% בקרב מי שלא נעדרו, וכ-63% מהם מגיעים ממשקי בית עם ילדים צעירים, עד גיל 9, לעומת כ-51% בלבד בקרב שאר המועסקים. העלות הזו מתורגמת ישירות לפחות צמיחה, פחות הכנסות ממיסים, וכתוצאה מכך גם צורך בעתיד להעלות מיסים או להוציא פחות כסף על שירותים לציבור.
כשבאוצר חישבו את העלות הזו בתחילת המלחמה, לא היה להם עדיין הרבה מידע, אז הם חישבו אותה לפי העובד הממוצע בקבוצת הגיל הרלוונטית. יצא להם שהעלות למשק של חודש מילואים עומדת על כ-33 אלף שקל למשרתים בני 22-30, וכ-54 אלף שקל למשרתים בני 31-39. לא מעט כסף.
בסקירה מהשבוע תיקנו את החישוב לפי נתוני ההכנסה החודשית בפועל של משרתי המילואים, כ-18.8 אלף שקל, לעומת כ-13.3 אלף שקל בחישוב הקודם, והופ, העלות המעודכנת למשק של כל מילואימניק קפצה לכ-39 אלף שקל בחודש למשרתים בני 22-30, ולכ-68 אלף שקל בחודש למשרתים בני 31-39.
זה, אגב, אף ששיעור הסטודנטים בקרב משרתי המילואים גבוה יחסית, 13% לעומת 7% בשאר קבוצת הגיל, מה שאומר שהשכר הממוצע של מילואימניק שאינו סטודנט כנראה גבוה אפילו יותר. אצל נשים התמונה הייתה הפוכה - התברר שהשכר הממוצע של משרתות המילואים נמוך יחסית לקבוצת הייחוס שלהן.
את ההפרש הזה, שנע בין 6,000 ל-14,000 שקל לכל חודש מילואים, תכפילו במספר המילואימניקים (בחלוקה לאחוזים לפי קבוצות גיל) ותקבלו שבחודש השיא, נובמבר 2023, שבו נעדרו מהעבודה כ-154 אלף מועסקים בגלל מילואים, הפגיעה הכלכלית במשק עלתה בכ-1.06 מיליארד שקל לעומת האומדן הישן.
אפילו בחודש השפל, דצמבר 2025, עם כ-16 אלף נעדרים "בלבד", אותו חישוב מגדיל את הפגיעה בכ-110 מיליון שקל. וזה אפילו לא הסכום הגדול, כן? זו לא העלות של המילואים למשק, אלא רק הפער בין כמה שחשבנו שהם עולים לנו לבין כמה שהתברר השבוע שהם עולים באמת. אאוץ'.
עכשיו באים?
במשך כמה מאות מילים (שלי) ו-16 עמודים (של הכלכלן הראשי) ניסינו להדגים כמה הפגיעה במשק חמורה, אבל האמת היא שהשאלה של אספסיאנוס תקפה גם פה - אם זה לא חשוב, למה אנחנו מבזבזים על זה כל כך הרבה דיו? ואם זה כן חשוב, ולדעתי זה כן חשוב, למה נזכרתם רק עכשיו?
הרי אין פה באמת נתונים חדשים. המחקר החדש אומנם מראה שמשרתי המילואים שנעדרו מהעבודה מרוויחים בממוצע כ-18.8 אלף שקל בחודש, לעומת כ-13.3 אלף שקל בקרב מי שלא נעדרו, ולכן מחשב מחדש את העלות המשקית של חודש מילואים, אבל בואו, זה לא שלא ידעתם את זה קודם. כבר לפני כמעט שנה, בדיונים בוועדת הכספים בכנסת על נקודות הזיכוי למשרתי מילואים, כשחלק מחברי הכנסת טענו שמדובר בהטבה שלא רלוונטית להרבה מילואימניקים, עמד נציג האוצר והצהיר שלפי נתוני הכלכלן הראשי השכר הממוצע של משרתי מילואים הוא כ-19,000 שקל. זה בפרוטוקול. אתם ידעתם את זה. למה לא עדכנתם את העלות כבר אז?
נכון, מחקר רציני דורש נתונים, חיבור בין סקר כוח אדם לנתוני הכנסות וכולי וכולי, אבל קשה שלא לתהות למה לקח שנה להכניס את התובנה הבסיסית הזו, שמילואימניקים באזרחות מרוויחים יותר מהעובד הממוצע, לתוך האומדן הרשמי של העלות למשק. בהמשך, כשהנתונים הגיעו, היה אפשר לדייק את המספר לפה או לשם, אבל לפחות בינתיים היינו מקבלים סדר גודל. חבל סתם להתחייב מיתה. ועוד פעמיים.
קטנה לסיום
וכדי לסיים בנימה "אופטימית", תנו לי להרגיע אתכם: מדובר בנחש שאוכל את הזנב של עצמו, ככה שיש אור בקצה המנהרה. כשנגיע בלי עין הרע לשנתה העשירית של המלחמה הנוכחית ונהיה כבר ממש ממש פסיעונת מניצחון מוחלט, השכר של המילואימניקים כבר ייפגע כל כך ואף אחד כבר לא ירצה להעסיק אותם, כך שהעלות המשקית של להוציא אותם לעוד חודש מילואים תהיה משמעותית פחות גבוהה. שנאמר, עוד נחמה כזו ואבדנו.
התרעות פיקוד העורף