בימים שבהם הוא חוזר 78 שנים לאחור ולהסכמי אוסלו, ראש הממשלה מתעלם מדברים אקטואליים ודחופים בהרבה. ההתעלמות הלא חוקית מהחלטת בג"ץ מלפני חודשיים להצביע מחדש על מינוי מבקר המדינה היא דוגמה מובהקת. בלשכת מבקר המדינה מספרים שהכל קפוא. אין אפשרות להגיש תלונות ולקבל את הגנת המבקר, דוחות ביקורת מוקפאים, ובפועל הפקידים מתאמנים על הכנת דוחות למגירה.
זאת גם הסיבה לכך שהכנסת גם לא תאשר החלטות בחירות הנוגעת לתקציב הביטחון. כידוע, תקציב הביטחון גדל בשנה האחרונה מדי רבעון במיליארדי שקלים בהתאם להתקדמות קצב פתיחת החזיתות. החזית התורנית היא הטורקית, וההולנדית בהמשך, אבל מי סופר.
ייתכן שבכל זאת יעלה הנושא להצבעה, רק כדי ש"מר ביטחון" יטריל את האופוזיציה ויאשימה בחוסר אחריות לאומית. וכן, אלה הבחירות של נתניהו. למעט מופעי שווקים מפוברקים עם קהל מסומן מראש, לא נראה עד לבחירות שום יוזמה כלכלית. מה שהממשלה לא הספיקה בארבע שנים היא כבר לא תספיק בחודשיים.
דילמת הריבית
השאלה המעסיקה את האנליסטים בשבועות האחרונים היא אם ריבית בנק ישראל תרד בהחלטה שתתקבל ב-1 בנובמבר, עם שובו של הנגיד מהכנס הבינלאומי בג’קסון הול שבארה"ב. הערכתי היא - ואין מדובר בהימור פרוע - שהריבית תישאר ללא שינוי על 3.5% לשנה. אבל לא כולם חושבים כך, ורבים מהם לוקים באופטימיות יתר.
האנליסטים מתבססים בעיקר על מדד יולי, שעלה ב-0.3% "בלבד" ושהוריד את האינפלציה ל-1.5% לשנה. מאידך כלכלני קבוצת הראל קובעים: "הנתונים מחזקים את הערכתנו שהריבית תישאר ללא שינוי לנוכח העלייה באי-הוודאות הגיאופוליטית והתקציבית".
הלאה. נתניהו חותר להגדלת תקציב הביטחון ופריצת מסגרת התקציב בניגוד מפורש לעמדת הנגיד. פרופ’ אמיר ירון רואה את זה בעין לא יפה בלשון המעטה, וחושש לעלייה ביחס חוב-תוצר, שהוא אחד האינדיקטורים החשובים לחוסנו של המשק.
זאת ועוד: העולם בכלל וארה"ב בפרט סובלים מסביבה אינפלציונית (בין השאר בגלל הזינוק במחירי האנרגיה), שבכל רגע נתון עלולה להגיע לישראל. בעולם בכלל מדברים על העלאת הריבית, ולכן זה יהיה צעד לא אחראי להורדתה דווקא בעיתוי הנוכחי. הפד האמריקאי מוטרד ומנסה ללא הועיל להוריד את תשואות איגרות החוב ל-30 שנה. המהלך ממומן באמצעות הנפקת איגרות קצרות המגדילות את עלויות המימון. נגיד הבנק המרכזי האמריקאי קווין וורש יישא היום את הנאום המרכזי בכנס בג’קסון הול. כולם יטו אוזניים לדבריו לגבי הריבית.
נתון חשוב נוסף שישפיע על החלטת הנגיד שלנו היא הצמיחה במשק לרבעון השני, שהעידה שהכלכלה חזרה למסלול צמיחה של 3.5% במונחים שנתיים. למחוללי האינפלציה יש להוסיף את שוק התעסוקה ההדוק, שמתבטא בגידול בשכר הממוצע המלבה את הביקוש. עם ריבית בנק ישראל של 3.5% לשנה ובהנחת אינפלציה של 2% לשנה, הריבית הריאלית היא כ-1.5% לשנה. כל עוד פער זה לא יתרחב, קשה לראות את הנגיד מוריד ריבית.
והערה נוספת לסיום: החלטות הוועדה המוניטרית יושפעו משמעותית גם מתוצאות הבחירות בעוד 60 יום. אם הממשלה הבאה תוכיח נחישות בטיפול בגירעון במשק, ביחס חוב-תוצר ובנקיטת כל הצעדים הפיסקליים ההכרחיים, המהלכים יעניקו לנגיד רוח גבית להורדת הריבית.
עולה להתקפה
חודשיים לפני הבחירות לכנסת הוא מזהיר: "העצמאים ובעלי העסקים לא יהיו השקופים של מערכת הבחירות הנוכחית. מיליון בתי אב לא יכולים להמשיך להיות שקופים. כל ממשלה שתקום תצטרך להבין: החוסן הלאומי של ישראל עובר דרך העסקים הקטנים".
לדבריו, גם לבנק ישראל תפקיד משמעותי בהתנעת הפעילות הכלכלית. "אני קורא לנגיד בהחלטה על גובה הריבית במשק בשבוע הבא לתת זריקת עידוד ולהפחית את הריבית בחצי אחוז. המשק צריך חמצן. אחת הדרכים המהירות להקל על עסקים היא הפחתה משמעותית של עלויות המימון. הורדת ריבית תקל על עסקים, תעודד השקעות, תחזק את הצריכה והצמיחה ותסייע לענף הדיור, ההייטק והיצוא. אני קורא לבנק ישראל לא להסתפק בהחלטה נקודתית, אלא להציג מתווה ברור להמשך הפחתות הריבית, כך שעד סוף שנת 2026 תרד ריבית בנק ישראל ל-2.5%".
כהן מותח ביקורת חריפה גם על הקצב האיטי של יישום התוכניות לשיקום הצפון. "שמענו תוכניות, כותרות והבטחות. בפועל, בעלי עסקים רבים עדיין מחכים להרגיש את השיקום בכיס ובפעילות העסקית שלהם. הם מנסים לשרוד את התקופה, וכרגע מרגישים לבד במערכה. הצעתי לתת מענה מיידי לעסקים כדי שיוכלו לשרוד עד שהאזור יחזור לפעילות סדירה, אבל הכל נופל על אוזניים אטומות. אם הצפון לא יחזור לצמוח, ישראל לא באמת השתקמה".
התרעות פיקוד העורף