מהנתונים עולה תמונה מעורבת: מספר השביתות המלאות עלה ביחס לשנת 2024, אך במקביל נרשמה ירידה בשביתות החלקיות ובמספר ימי העבודה שאבדו. בסך הכול נאמד מספר ימי העבודה האבודים בשנת 2025 בכ-36 אלף - ירידה משמעותית לעומת השנה הקודמת.
עוד עולה מהנתונים כי במהלך השנה נפתחו במגזר הציבורי 11 סכסוכי עבודה חדשים. במקביל התקיימו 11 שביתות מלאות ושתי שביתות חלקיות. מרבית השביתות המלאות היו קצרות במיוחד ונמשכו שעות בודדות או יום עבודה אחד.
המסר של האוצר: ב-10 מתוך 11 השביתות המלאות במגזר הציבורי העובדים ספגו מחיר כספי
לפי הדו"ח, בהתאם לקבוע בדין, כאשר עובד שובת מעבודתו באופן מלא, מתבצע הליך אי-תשלום שכר ובו העובד לא מקבל שכר כלל בגין הימים שבהם שבת. לפיכך בשנת 2025 בוצע אי-תשלום שכר ב-10 מתוך 11 השביתות המלאות: בשמונה שביתות נוכה השכר במלואו, בשביתה אחת בוצע ניכוי חלקי בלבד בשל קשיים טכניים ביישום, ובשביתה אחת הונהג הסדר חלופי, שלפיו השלימו העובדים את שעות השביתה כשעות מילוי מקום בתמורה מופחתת.
באוצר רואים במנגנון הזה חלק מהאיזון הנדרש ביחסי העבודה: לצד זכותם של העובדים לשבות, השביתה אמורה לשאת גם בעלות כלכלית עבור השובתים. אחרת, "נפגעת ההרתעה ועלול להיווצר תמריץ לשימוש קל יותר בכלי השביתה".
השביתה של הסתדרות המורים
אחד הנתונים המרכזיים בדוח מושפע באופן ישיר ודרמטי מאירוע אחד - שביתת אזהרה בת שעתיים של הסתדרות המורים, במחאה על החוק להפחתת שכר במגזר הציבורי. השביתה, שהתקיימה ב-4 במאי, כללה כ-120 אלף עובדי הוראה, והיא לבדה הייתה אחראית לכ-30 אלף ימי עבודה אבודים, כ-83% מכלל ימי העבודה שאבדו בשביתות במהלך השנה.
כאשר מנטרלים את שביתת הסתדרות המורים, התמונה משתנה באופן ניכר - מספר ימי העבודה האבודים בכל יתר השביתות עמד על כ-6,074 בלבד, כאשר מספר העובדים בארבע קבוצות העובדים הנותרות ששבתו עמד על כ-2,000.
"שביתה במסווה של מחלה"
לפי הדוח, עוד לפני שביתת האזהרה בת השעתיים, זיהה משרד האוצר "תופעה של היעדרויות מתואמות" של עובדי הוראה תוך הצגת אישורי מחלה. לפי האוצר, לא מדובר היה בפעולות יחידניות אלא בהתארגנות רחבה שנועדה לשמש אמצעי מחאה.
"ניכר היה כי אין מדובר בפעולת יחידים אלא בהתארגנות. לראיה, נאספו קבצי קריאות פומביות להתחלות/שביתה/מאבק. מקרים אלו הביאו לפגיעה ניכרת בשירות לציבור והעלו לשיח הציבורי את התופעה", נכתב בדוח.
מנתוני האוצר עולה כי בשיא התופעה, ב-2 במאי, נסגרו כ-1,635 גני ילדים ברחבי הארץ. בהמשך נסגרו גם מעל 200 בתי ספר ב-4 במאי ו-347 בתי ספר נוספים ב-5 במאי.
במשרד האוצר טענו כי לחשבי השכר הוגשו אלפי אישורי מחלה, וכי היקפם החריג העלה חשד שמדובר בהיעדרויות מאורגנות. בעקבות זאת הורה הממונה על השכר שלא להכיר בהיעדרויות שבוצעו תחת הכסות של מחלה ולנכות את מלוא השכר בגינן.
המדינה אף פנתה לבית הדין לעבודה בבקשה להורות לעובדי ההוראה לשוב לעבודה סדירה. בית הדין קבע כי "הוצאת אישורי מחלה שאינם בהחלטתו, אותנטיים שנעשית באופן קולקטיבי, הינה צעד ארגוני לכל דבר ועניין, וכאשר פעילות זו נעשית בניגוד להנחיית הארגון היציג, יש לראות בה "שביתה פראית".
בהמשך, ביולי 2025, הגיעו המדינה והסתדרות המורים להסכמות במסגרת ההליך המשפטי. בין היתר צומצמה תחולת ההנחיות בדבר אי-הכרה באישורי מחלה, ובית הדין נתן תוקף להסכמות הנוגעות לתשלום השכר לעובדים שהתייצבו לעבודה. עם זאת, לא הוכרו אישורי מחלה שהונפקו בדיעבד או ללא ביקור אצל רופא.
באוצר מבקשים להרחיב את הכלים מול השביתות
האוצר: "תמונת המצב הכוללת מעודדת"
למרות העלייה במספר השביתות המלאות לעומת 2024, באוצר מציגים את הנתונים כחלק ממגמת ירידה ארוכת טווח בכמות השביתות ובסכסוכי העבודה החדשים.
לפי האוצר, מגמת השיפור משקפת לא רק התייצבות של מערכת יחסי העבודה הקיבוציים, אלא גם העדפה של שיח מקצועי וענייני על פני צעדים ארגוניים חריפים. באוצר מייחסים חלק מהיציבות להשפעות ארוכות הטווח של הסכם המסגרת שנחתם ב-2023, שבמסגרתו נסגרו סכסוכי עבודה רבים ונקבעו מנגנונים לקבלת החלטות משותפת וליישוב סכסוכים.
עם זאת, הדוח מבהיר כי לצד מגמת השיפור, המדינה מזהה עדיין קושי משמעותי בהתמודדות עם שביתות ועיצומים, ובעיקר עם צעדים ארגוניים שאינם מקבלים ביטוי ישיר כשביתה גלויה.
"בעוד שבשביתה גלויה קיים מנגנון מאזן מובנה, לצד הזכות הארגונית לשבות עומד גם מחירה, בדמות אי-תשלום שכר בגין ימי השביתה והפגיעה הגלויה בשירות לציבור", נכתב בדוח. "בהיעדרות מאורגנת בכסות 'מחלה' נעדר מנגנון מאזן שכזה".
באוצר מסכמים כי לצד האתגרים, הנתונים מצביעים על המשך מגמת ההתייצבות ביחסי העבודה במגזר הציבורי, תוך ניסיון לצמצם את הפגיעה בשירותים הניתנים לאזרח ולחזק את יכולתה של המדינה להתמודד עם סכסוכי עבודה וצעדים ארגוניים.
התרעות פיקוד העורף