פותחים וסוגרים
"בסוף נשארתי כמעט לבד, אבל לא רציתי להיכנע למצב. פניתי לחברים שלי מהצנחנים, מחזור אוגוסט 1972, וביקשתי שיצטרפו אליי. הם הצטרפו בשמחה בכמה סבבים קטנים והצילו את הענבים. לא זרקתי אפילו אשכול אחד. זה היה עבורי הניצחון שלי. גם חקלאים נוספים באזור לא הרימו ידיים כשהמצב נראה אבוד לגמרי. עברנו משוכה מאוד קשה ויכולנו לה. אחר כך כבר חזרו העובדים עם עוצמות, מרץ, מוטיבציה והרבה כיף".
היקב ומרכז המבקרים נפתחו למבקרים עם הפסקת האש הראשונה, ומאז, מתאר גידי, "פתחנו וסגרנו בהתאם למצב הביטחוני בצפון". התקופה שלפני החגים תמיד מרגשת.
גידי: "בדיוק היינו בעיצומו של בציר - גם קולטים ענבים ובמקביל מכינים מארזי שי לראש השנה ביקב. לא מזמן גם השקנו יינות חדשים, פטי ורדו, פטי סירה ו-Ice Wine - יין מענבים שהקפאנו, שמתאים לראש השנה".
עומר: "לקראת תקופת החגים בהחלט יש ביקוש ליין. אבל אני מרגיש שבשנה הקודמת היה יותר ביקוש לייצור החקלאי הישראלי. השנה יש ביקוש אבל זה נרגע קצת, חזר לשגרה. בהתחלה רבים פעלו מרגש, מרצון לעזור ולתמוך בגבולות המדינה. היו למשל לקוחות שהזמינו ממני מארזים בשנה שעברה, ואילו היום נותנים לעובדים שוברים לחגים, יותר ‘ראש קטן’. אבל עדיין יש גם המון לב".
העיסוק בחקלאות מלווה את משפחת סיידא שנים רבות. "ההורים היו חקלאים בתוניס, נולדתי לזה", מספר יוסף. "עליתי ארצה בגיל שנתיים ומאז ראיתי כל הזמן חקלאות מול העיניים וגם עסקתי בכך. התחלתי עם מטעי נשירים, כמו כל החקלאים בצפון, אבל עם הזמן הבנתי שכדי להצליח לחיות מחקלאות, צריך לעבור לתעשיית יין. לצערי, חקלאים הולכים ומצטמצמים".
"כשאתה מייצר יין, אתה מדבר לרגש. אתה מייצר לאנשים חוויות. זה הסיפוק. התגמול בכסף זה רק הדבר האחרון", מוסיף גידי. "עם כמות האנרגיה שאנחנו משקיעים בענף, בתחום אחר היינו כבר מולטי-מיליונרים. כמובן שאני גם מאוד נהנה לעבוד עם אבא שלי. אנחנו מאוד אוהבים את התחום ולא סתם לילדים שלי קראתי גפן, כרמי, כורם-יוסף ותירוש".
עומר: "מבחינתי, העיסוק ביין זה אושר אמיתי. אני מרגיש זאת כל יום מחדש. אבא שלי קורא לי שר החוץ של היקב. אני מדבר על יינות עם עיניים בורקות. רואה את הפידבקים אצל הלקוחות, במסעדות הכי טובות, וזה ממש מרגש".
מקצוע הולך ונעלם
למרות האהבה הגדולה לענף, השלושה מודים כי העיסוק בחקלאות כיום מאתגר מאי פעם. "כיום לא רק שחקלאים בורחים מהענף, אפשר לומר שהם כבר אינם", מתאר יוסף. "במושב שלי נשארו אחוזים ממש קטנים. חקלאות, עבודת כפיים, מטעים, כרמים - זה הולך ומצטמצם. צריך שיותר חבר’ה צעירים ייכנסו לענף, שייתנו להם אפשרויות, שהמדינה תתמרץ אותם. שלא יגבילו את החקלאים, שישחררו אדמות וייתנו לנו לעבד את האדמות האלה. חקלאים הם השומרים בחינם על האדמות".
גידי: "יש לי חבר בעל תואר שני בחקלאות שעבר להייטק כדי להתפרנס בצורה מכובדת, אבל עד היום החלום שלו הוא להתפרנס מחקלאות. הייטק בעיקר מתגמל בכסף, לא בנפש. חקלאי נתון להשפעות של מזג אוויר, של מלחמה, יש גם תחרות מול יבוא - ואז אתה מרגיש שכולם נגדך. זה גורם לכך שחקלאים מתייאשים, בורחים מהתחום".
עומר: "במילואים פגשתי המון אנשים מדהימים מכל קצוות האוכלוסייה. פגשתי אנשים פטריוטים שחקלאות מעניינת אותם, אבל אם אתה לא בעל משק לא ניתן לקבל קרקעות. ואני אומר: תנו ללוחמים משוחררים שטחים כדי להפריח את החקלאות בצפון ובדרום. תנו להם את הכלים, כי יש רצון. אחרת הם פשוט יברחו להייטק, כי זה קל יותר".
התרעות פיקוד העורף